הבעל הגיש תביעה נזיקית בגין לשון הרע והפרת הפרטיות נגד האישה, שבמסגרתה טען כי האישה שתלה מצלמות סתר בחדר המיטות ותיעדה את חיי המין שלו עם בנות זוג שונות. הבעל עתר למתן צו שיאסור על האישה לפרסם את הסרטונים ובנוסף, עתר למתן צו המורה על העברת כל החומרים המצולמים לידו.
בֵּית הַמִּשְׁפָּט לְעִנְיְנֵי מִשְׁפָּחָה נתן את הצו המבוקש והורה לאישה למסור לידי הבעל את כלל הסרטונים והתמונות.
האישה (הַמְּיֻצֶּגֶת עַל יְדֵי מִשְׂרָדֵנוּ) הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הקובעת כי עליה למסור את החומרים המצולמים, שכן בהחלטה זו נפלו שגיאות שונות, בין היתר, נתינת הצו במסגרת בקשה לסעד זמני, טרם בירור תביעת הבעל, טרם הגשת כתב הגנה על ידי האישה והעובדה כי מדובר בסעד זמני שמשנה את המצב הקיים ומהווה למעשה חלק מהסעדים הסופיים בתביעה ואינו יכול להינתן כלאחר יד.
קיבל את בקשת הערעור של האישה – והורה על ביטול הצו המורה עליה להעביר את החומרים המצולמים לידי הבעל. ביהמ"ש התייחס גם לנטל ההוכחה, שעל מבקש הצו החובה לנמק ולספק הסבר מהותי מדוע הוא זכאי לקבלו.
תיק שהובילו עוה"ד יהונתן קניר ועוה"ד מיכל קניר לובלין ממשרדינו.
