בישראל, כל זוג שנישא לאחר שנת 1974 חלות עליו הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, שככלל קובע שכל מה שצברו בני הזוג במהלך השנים המשותפות, כלומר מיום החתונה ועד ליום פקיעת הנישואין, יחולק בחלקים שווים ביניהם.

החוק מחריג מתנות, ירושות ורכוש שנצבר טרם החתונה – אשר אינם נכסים משותפים.

למרות שכך קובע החוק, המציאות היום – יומית  מלמדת עד כמה חיונית המודעות לעריכת הסכם ממון.

הוראת ס' 2 לחוק מאפשרת לכל זוג – לפני הנישואין, במהלך החיים המשותפים ולקראת פירוד – להתיישב יחד ובליווי עורך דין לדיני משפחה מיומן, לערוך הסכם שאליו יוכלו בני הזוג לצקת את כל הרצונות, השאיפות, הפשרות וההסכמות, מבלי ששום גורם, כדוגמת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, יחליט עבורם.

בהסכם ממון יכולים הצדדים לקבוע ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת, שיתופיות חלקית או מלאה בזכויות הממוניות שצברו כל אחד מבני הזוג והעתידיות.

בהסכם הגירושין יכולים הצדדים לגבש הסכמות בענייני הגירושין, מזונות ילדים וזמני שהות, מזונות בן או בת זוג, רכוש, פירוק שיתוף, תשלומים עיתיים, חלוקת זכויות צבורות (כגון פנסיה, קופות גמל, קרנות וכו'), וכיוצא בזה.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע שלבני זוג נשואים כדין (בין אם בחתונה כדת משה וישראל או חתונה אזרחית) אישור ערכאה שיפוטית, בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, הנו תנאי למתן תוקף להסכם הגירושין ולהסכם ממון ולכן רצוי לפנות למתן ייעוץ וליוויו של עורך דין המתמחה בדיני משפחה.