בהיעדר אלטרנטיבה בדין הישראלי לערוך טקס נישואים אזרחי שיוכר כבעל תוקף מחייב, זוגות רבים הטרוסקסואליים או חד מיניים, מוצאים עצמם "נשלכים" בלית ברירה להינשא במדינות זרות על מנת לשוב לישראל ולהירשם כנשואים. 

בכל הנוגע להסדרים רכושיים, חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, השווה את מעמדם של בני זוג שנישואי בנישואים אזרחיים לבני זוג שנישאו כדת משה וישראל. 

בכל הנוגע לחובת מזונות בין בני זוג, ניכרת ההבחנה בין בני זוג שנישאו תחת חופה וקידושין לבין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים. מבחני התלות והצורך שאינם צריכים להיות מושפעים מסטטוס, טרם חלחלו עמוק מספיק אל תוך מערכת המשפט. 

בניגוד לתפיסה הרווחת, בית הדין הרבני פסק מס' פעמים שיש לו סמכות לדון גם בתביעות גירושין כרוכות כשמדובר בבני זוג יהודיים שנישאו בנישואים אזרחיים. 

בכל הנוגע לדיני ירושה – אין הבדל בין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים לבין בני זוג שנישאו בנישואים דתיים.