מערכת המשפט הישראלית, בכל הנוגע לדיני משפחה, הנה מערכת אנומלית, מצב ייחודי שבו לשתי ערכאות שיפוטיות – אזרחית ודתית – סמכות מקבילה לדון בענייניהם של בני זוג נשואים (הטרוסקסואליים בני אותה הדעת). 

לבית הדין הרבני הסמכות הבלעדית לדון בענייני הגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, לפיו כל ענייני הגירושין של בני זוג שנישאו כדת משה וישראל (ולעיתים גם בנישואים אזרחיים) נדונים ומוכרעים בבית הדין הרבני בלבד. 

בכל העניינים הכרוכים לתביעת הגירושין – משמורת ומזונות ילדים, רכוש ופירוק שיתוף, חלוקת זכויות סוציאליות וכיוצא בזה – לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה. 

החל מחודש יולי 2016 נכנס לחוקפו החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה–2014, לפיו כל הליך משפטי בין בני זוג יחול בהגשת בקשה ליישוב סכסוך ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים.