עניינו של פסק דין זה הוא קביעת מקום מגורי שני קטינים, אשר אמם (לקוחת המשרד) ביקשה לעבור להתגורר עימם במושב המרוחק כ- 80 ק"מ ממקום מגורי האב, עקב שינויים בחייה. 

ביהמ"ש (כב' השופטת נ. גדיש) שמע את הקטינים במסגרת הליך של שיתוף ילדים ומינה מומחה מטעם בית המשפט שיבחן את טובת הילדים. 

בנסיבות העניין, קבע ביהמ"ש כי כאשר האם הודיעה על כוונתה לעבור בכל מקרה למושב, יש לבחון את השלכות המעבר על הקטינים, בהנחה שכבר נעשה, וזאת על פי גישת "המעשה העשוי" לפיה, על בית המשפט לבחון את השפעת המעבר על הקטין, בהנחה שההורה שמבקש לעשות את המעבר כבר עבר בפועל, ובמסגרת זאת לבחון האם הקטין מסוגל לעשות את המעבר בפועל וכיצד ישפיע המעבר על הקשר בינו לבין ההורה האחר. 

בסופו של עניין, ביהמ"ש קיבל את בקשת האם, קבע כי טובת הקטינים היא להמשיך ולהתגורר עם האם שהנה ההורה המטפל העיקרי מאז גירושי הצדדים והתיר את המעבר.

תיק בו ייצגו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שי גבאי ממשרדנו.