בשנת 2005 התגלה גידול סרטני במוחה של המנוחה. אחות המנוחה ואחיינה (לקוחות המשרד) טיפלו בה לאורך השנים, במסירות רבה. למנוחה שני בנים. 

בשנת 2006 ובשנת 2009 ערכה המנוחה שתי צוואות בהן קבעה כי שני יורשיה היחידים הנם אחותה ואחיינה. בשתי הצוואות קבעה כי בניה אינם יורשיה. בשל התדרדרות במצבה התפקודי והמוחי של המנוחה, בשנת 2012 מונתה האחות כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של המנוחה. בחודש אפריל 2013 הוחתמה המנוחה ע"י חבריו של בנה ע"ג צוואה חדשה, לפיה את כל עזבונה היא מורישה לבנה בלבד, ובסמוך לכך (חודש יולי 2013) החתים הבן את המנוחה על הסכם מתנה לפיו דירתה תועבר לבעלותו.  

לאחר פטירתה של המנוחה, הגישו לקוחות משרדינו בקשה למתן צו לקיום הצוואה הראשונה של המנוחה ומנגד התנגדות לקיום הצוואה האחרונה, בטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום עליה. 

לאחר שמונה מומחה מטעם בימ"ש, נחקרו עדים ובני משפחה והובאו ראיות למצבה של המנוחה עת חתמה על הסכם המתנה והצוואה המאוחרת, כב' ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז מרכז (כב' השופטת א. ונוס) קבע כי במועד החתימה על הסכם המתנה והצוואה השלישית המנוחה לא הייתה כשירה. 

ביחס להסכם המתנה – נפסק כי מצבה לא אפשר לה לגבש הסכמה והבנה של משמעות הענקת הדירה במתנה, ובאין הבנה וגמירות דעת – המתנה מבוטלת.

ביחס לצוואה המאוחרת (2013) – התקבלה ההתנגדות לקיומה, ומנגד התקבלה הבקשה לקיומה של הצוואה השנייה (2009).

תיק שהובילו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שחר מלול – שיבר ממשרדינו.