עדכון פסיקה

מרץ 2020

צו מניעה האוסר על האם להעתיק את מגורי הקטינה

תלה"מ 62335-03-19 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 16.3.2020 מפי כב' השופטת ק' גיל)

המדובר בבני זוג להם ילדה משותפת מתחת לגיל 6, החיים תחת קורת גג אחת בעיר במרכז הארץ.

עם עזיבת האם יחד עם הבת את בית מגורי המשפחה, ללא כל הודעה מוקדמת, פעל האב (באמצעות משרדינו) להגשת צו מניעה האוסר על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינה ובמקביל הגיש בקשה לקביעת הסדרי שהות עם הקטינה. מנגד, האם הגישה תביעה לקביעת משמורת בלעדית ולהעתקת מגורי הקטינה לעיר במרחק 90 ק"מ מבית המגורים המשותף האחרון של המשפחה – מקום מגורי האב.

בניגוד לצווי מניעה וההחלטות שאוסרות עליה לעשות כן – האם פעלה על מנת לקבע את כל העובדות בשטח – חתמה על הסכם שכירות חדש, רשמה את הילדה למסגרת חינוך בעיר הרחוקה ושינתה את כתובתה במשרד הפנים. המלצות העו"ס לסדרי דין חד משמעיות – הן לעניין המשמורת והן לעניין מקום המגורים – טובת הקטינה היא בקיום אחריות הורית משותפת וקשר רחב עם שני הוריה, ועל כן אין להתיר את העתקת המגורים מחוץ לעיר מגורי האב. ביהמ"ש נוכח שהאם מבטלת במידה רבה את מקומו ואת חשיבותו של האב בחיי הקטינה, וללא שום הצדקה וביסוס לטענותיה דרשה שזמני השהות של הקטינה עם האב ייערכו בפיקוח בלבד, התנגדה להרחבת זמני השהות וטענה להיעדר מסוגלות אצל האב. 

בפסה"ד שניתן לפני כשבועיים אומצה האחריות ההורית המשותפת וחלוקת זמנים שוויונית, תוך שכב' ביהמ"ש דוחה העתירה לקביעת משמורת בלעדית וכן דחה את עתירת האם להעתקת מגוריה הקטינה. נקבע כי חרף גיל הקטינה, יש לקבוע אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים שיבטיחו קשר משמעותי של שני הצדדים עם הקטינה ונוכחות משמעותית של האב בחייה.

תיק שהובילו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שי גבאי ממשרדינו.

התפטרות ומינוי כונס נכסים

רמ"ש 19-12-75154 י.ל. נ' ד.ל. (ניתן ביום 6.2.2020 מפי כב' השופט ש. שוחט)

בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה, שנעתרה לבקשת כונסת נכסים להתפטר מתפקידה, תוך מינוי ב"כ המשיב (עו"ד יהונתן קניר) ככונס נכסים יחיד.

הצדדים בני זוג לשעבר, בעלים משותפים של דירה בה מתגוררת האישה בלבד, וניתן בגינה צו פירוק שיתוף בד בבד עם הוראה למינוי כונסת נכסים למכירתה. נוכח חוסר שיתוף הפעולה והערמת קשיים מצד האישה, כונסת הנכסים עתרה להתפטרותה מהתפקיד, ובית המשפט הורה לצדדים להגיש תגובתם. המבקשת נמנעה מלהגיב לבקשה, וניתנה החלטה לפיה כונסת הכנסים משוחררת מתפקידה ועל מיניו של ב"כ האיש ככונס נכסים במקומו. על החלטה זו הגישה האישה ערעור בטענה כי בקשת כונסת הנכסים לא נמסרה לה כדין, זאת חרף העובדה שהאישה (עורכת דין בעצמה) צפתה בבקשה במערכת נט המשפט. 

תוך דחיית כל טענותיה של המערערת לעניין המצאת ההליכים לידיה, נדחו גם טענותיה של האישה בדבר מינוי ב"כ האיש ככונס נכסים, שכן בכובעו ככונס נכסים חב חובת נאמנות לשני הצדדים ומהווה את ידו הארוכה של בית המשפט.

תיק שהובילו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שחר מלול – שיבר ממשרדינו.

ילדים בימי הקורונה

תלה"מ 44297-11-17 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 17.3.2020 מפי כב' השופטת ר. קודלר עיאש)

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את בקשת האם לביטול צווי עיכוב יציאה מן הארץ בניתנו ביחס לבנותיהם הקטינות של הצדדים, וקבע כי בשל התפשטות נגיף הקורונה והכרזה על מצב חירום מיוחד, זכותו של האב להסדיר מצב בו בנותיו אינן עוזבות את הארץ בעת זו. בנסיבות אלו, כאשר הקטינות מחזיקות בדרכון אמריקאי וכי יש חשש שהאם תעשה שימוש בדרכונים אלו כדי להישאר בארה"ב, הבקשה נדחית.

הבקשה הוגשה טרם התבררה תמונת העובדות העולמית ובמצב שגרה הבקשה עצמה יכול והייתה מתקבלת בכפוף להפקדת ערבויות, לא נמצא לתת צו להוצאות על אף תוצאת ההליך.

אותות מרמה – על איזון נכס שנרכש בתקופת הנישואים

עמ"ש 67244-10-18 מ' נ' ק' ואח' ד.מ נ' ב.ק (ניתן ביום 8.3.2020 מפי כב' השופט נ. שילה)

ערעור על פסק דינו של כב' ביהמ"ש לענייני משפחה, שבמסגרתו נדחתה תביעת האישה למתן פס"ד הצהרתי שהיא בעלים של מחצית הזכויות במגרש שנרכש בתקופת הנישואים.

בתקופת הנישואין האיש רכש מגרש ושילם את מלוא התמורה למוכר. ימים ספורים לאחר שהגישה האישה תביעה כי מדובר בנכס בר איזון השייך לשני בני הזוג ובקשה לעיקול זכויות האיש במגרש, ביטל את ההסכמים לרכישת המגרש ו"הכניס" את אביו כרוכש. לטענת האישה, נטל ההוכחה לסתור את החזקה שהמגרש הוא רכוש משותף של בנה"ז מוטל על האיש והוא כשל להוכיח שהמגרש שייך למנוח. האיש הכחיש את טענותיה. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי מאחר והתביעה היא קניינית, האישה היא בגדר "המוציא מחברו" ונטל ההוכחה רובץ עליה. משלא עמדה בנטל ההוכחה, נפסק כי אינה זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות במגרש ותביעתה נדחתה. מכאן הערעור.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי חומר הראיות אינו תומך במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא. מדובר במקרה מובהק שבו התנהלות האיש מלמדת על קיומן של "אותות מרמה". לפיכך, היה על בית המשפט קמא לקבוע שהנטל להוכיח שלא מדובר בנכס בר איזון השייך לשני בני הזוג ושלא מדובר בהברחת נכס, מוטל על האיש. הנטל להוכיח שרכוש שנרכש ע"י מי מהצדדים בתקופת החיים המשותפים והועבר לצד ג' ללא ידיעת בן הזוג השני, מספר ימים לאחר שהוגשה נגדו תביעה ע"י בן זוגו, אינו חלק ממכלול הנכסים בני האיזון, מוטל על מי שטוען שלא מדובר בנכס בר איזון.

ניתוק קשר אין משמעו ביטול מזונות

תמ"ש 29349-09-17 ה' נ' ל' (ניתן ביום 18.1.2020 מפי כב' השופטת ס. אופק)

במסגרת הסכם הגירושין חויב האב בדמי מזונות בסך של 15,000 ₪ לחודש, על שני ילדיו הקטינים (7,500 ₪ לכל קטין). שנה לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שאושר וקיבל תוקף של פסק דין לפיו חויב האב בדמי מזונות בסך של 10,000 ₪ לחודש (5,000 ₪ לכל קטין). כשנתיים לאחר מכן, דמי המזונות עבור הבן בוטלו רטרואקטיבית, לאחר שעבר בפועל לחזקת האב, ללא קיום זמני שהות עם האם. שנה לאחר מכן הופסקו המפגשים בין האב לבת. האב הגיש תביעה לביטול המזונות על ביתו, שלטענתו חל שינוי נסיבות מהותי, בכך שהקטינה מסרבת לכל קשר עמו, האם לא משתתפת במזונות הבן המתגורר אצל האב וחל שיפור בהכנסותיה של האם.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע כי דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שנקבע בהסכם גירושין. במקרה של מרידה של ילד כלפי מי מהוריו ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים. במקרה דנא, ביהמ"ש שוכנע כי בנסיבותיו של תיק זה, שני ההורים אחראים בדרכם להיווצרות נתק בקשר בין הקטינה לאביה וכי בתיק זה אין אפשרות לומר שהכל בא בגלל הבת וכי שני ההורים, וכי במיוחד האב, לא עשה מאמץ כלשהו לחידוש הקשר. ביטול המזונות עלול להעמיד את הקטינה במצוקה כלכלית, ואף בכך יש להעצים עוד יותר את תחושת הפגיעה והדחייה אצל הקטינה, שכן האחריות ההורית היחידה שהתובע לוקח על עצמו כלפיה היא חיוב המזונות.

לעניין הלכת בע"מ 919/15 - הגישה בפסיקה הינה, כי אין בפסק דין שניתן בבע"מ 919/15 כדי להוות לבדו שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי חיוב במזונות שנקבעו בהסכם גירושין, ואך ורק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי שיש בו להצדיק את ביטול המזונות. המקרה בו עסקינן אינו המקרה המתאים, שכן לא נמצא שחל שינוי נסיבות מהותי לא בהיבט של ירידה ביכולתו הכלכלית של התובע ולא בהיבט של יכולתה הכלכלית של הנתבעת ולפיכך נדחו טענותיו של התובע בעניין זה.

באיזו מסגרת חינוך יתחנכו הקטינים?

תלה"מ 22132-05-18 ב נ' ב (ניתן ביום 5.3.2020 מפי כב' השופט י. אליהו)

באיזו מסגרת חינוכית יתחנכו הקטינים – במסגרת השייכת לזרם הדתי לאומי (כעמדת האב) או מסגרת השייכת לחסידות חב"ד (כעמדת האם)?
העדר ההסכמה בין ההורים בעניין קביעת מוסדות החינוך של הילדים נובע מהמחלוקת העובדתית לעניין הזרם אליו השתייכו הצדדים בטרם הפרידה. ביהמ"ש קבע כי התעקשותו של האב כי הקטינים יתחנכו במוסדות חינוך של הציונות הדתית אינה נובעת מדאגה לקטינים אלא משמשת אותו ככלי ניגוח באם. 

הראיות שהוצגו מצביעות על כך שהצדדים נישאו זל"ז כאשר שניהם נוהגים על פי מנהגי חב"ד, כך ניהלו את חייהם המשותפים, וטובתם של הקטינים כי יתחנכו במוסדות חינוך התואמים את הערכים אותם הם יונקים בבית ההורים: "אין חולק כי טובת הקטינים שיתחנכו במוסדות חינוך המשתייכים לאותו הזרם ולאותן הקהילות אליהן שייכים הוריהם, וכי תהיה הלימה מסוימת, גם אם לא זהות מוחלטת, בין התכנים הנלמדים במוסדות החינוך ובין הערכים עליהם מושתת הבית בו הם גדלים". בית המשפט מצא לקבוע שהילדים ימשיכו, לפחות בשנים הקרובות, בזרם חב"ד.