כב' ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קיבל ערעור שהגיש משרדנו על החלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה, שהורה על ביטול צוואה מחמת ש"נשתכחה" מהמנוח, וקבע פה אחד כי צוואת המנוח שנערכה ונחתמה על ידו לפני 3 עשורים קיימת, שרירה ותקפה! 

 לפני כ – 32 שנים, חתם המנוח על צוואה בכתב יד שבמסגרתה ציווה כמעט את כל רכושו לחמשת אחיו (המערערים, לקוחות משרדנו). 

המתנגד לצוואה (המשיב), בנו של המנוח, טען כי מדובר בצוואה שנשתכחה לאור העובדה כי מאז כתיבת הצוואה נסיבות החיים של המנוח השתנו באופן קיצוני כך שבזמן עריכת הצוואה לא היה כל קשר בין השניים, ורק בחלוף שנים מעריכת הצוואה חודש הקשר. 

בית משפט קמא קיבל את התנגדות הבן וקבע שהצוואה נשתכחה וזאת באמצעות מהלך פרשני רחב עד מאוד, בחינת "הגיונו" של המצווה שלא במועד עריכת הצוואה והתעלמות מהוראות הדין.

ביהמ"ש המחוזי סקר את הפסיקה שדנה בסוגיה זו ופסק "שלא ניתן להקיש ממקרה שבו עשה בית המשפט שימוש בכללי פרשנות מקובלים של מסמכים לצורך פרשנות של כמה מילים בצוואה, למקרה שבו מבוקש לנשל כליל נהנים מהצוואה כשאין בלשון הצוואה כל עיגון ואחיזה לפרשנות מסוג זה" וכי "לא ניתן להוסיף עילת בטלות שהמחוקק לא קבע" .

כן הוסיף ביהמ"ש המחוזי שלא הוכח מעל לספק סביר שהצוואה נשתכחה, בין היתר לנוכח הצהרותיו הסותרות של המתנגד, שמחד טען שהמנוח ערך צוואה "חדשה" בשנת 2015 ומנגד טען שהצוואה נשתכחה כך "שלכאורה לא ניתן אם כן לומר שהצוואה נשתכחה שהרי אם היא נשתכחה, מדוע המנוח התבטא בלשון צוואה "חדשה"?" 

וביחס לגבולותיו של שיקול הדעת השיפוטי ולמי שמורה תוצאה הוגנת? פסק כב' ביהמ"ש המחוזי : "אין אנו בני חורין לפעול על פי תחושת הצדק שלנו, כשהדבר לא אפשרי מבחינת הוראות הדין"

תיק בו ייצגו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד מיכל קניר לובלין ממשרדנו.