לפני כשנתיים, בנובמבר 2018, פורסם ״בג"ץ הבגידה״ אשר דן בפסק דינו של ביה"ד האזורי בחיפה, ובדעת רוב אישרר את הקביעה כי מעשה בגידה, של אישה, יכול להוות שיקול לשלול את שותפותה בזכויות בבית, וקבע כי ביה"ד הרבני הגדול היה מוסמך להביא עניין זה במניין שיקוליו.

באמירתו של כב' השופט א' שטיין, שנאמרת בצריך עיון – שבגידה יכולה להוות גורם לשינוי בחלוקת הרכוש – רעדו אמות הסיפין כפי שאנו מכירים אותן, בוודאי מבג"צ. מדובר באמירה דרמטית וכבדת משקל, שכן עצם שקלול בגידה כשיקול לשלילת רכוש, הנה בבחינת רעידת אדמה משפטית בדיני המשפחה, על כל המשתמע מכך.

בעבודת סמינריון זו, עו"ד גביזון בוחן לעומק את הסוגיה המורכבת בדבר מעמדם של שיקולי אשמה בחלוקת רכוש בין שני זוג בהליך גירושין, לצד בחינה ממוקדת של השאלות, האם הסדר הממון צריך לשקף את הנישואין שקדמו לו, מתי מתייחסים להתנהגות בני הזוג בקביעת חלוקת הנכסים ומתי לא, באילו מקרים יש ליתן השפעה לעילת הגירושין ובאילו מקרים ייקבע שנישואין שנגמרו בעקבות אשמה של צד אחד הם נישואין רגילים בהם הרכוש שווה.

עבודת מחקר זו יורדת לעומקם ולפרטיהם של הסדרי הממון בגירושין על פי שתי שיטות המשפט הנהוגות במדינת ישראל, המשפט העברי והדין הישראלי.

קריאה מהנה ויישר כוח.