עדכון פסיקה
מאי 2020
סילוק תביעה למתן סעד מן היושר
תמ"ש פלונית נ' פלונים (ניתן ביום 5.4.20 מפי כב' השופט ב. יזרעאלי)
בני הזוג, אזרחי ישראל, נישאו זה לזו ונולדו להם ילדים. לאחר נישואיהם, עקב עבודתו של הבעל, עברה המשפחה להתגורר מחוץ לישראל. לאחר גירושי הצדדים, חזר הבעל להתגורר בישראל, ואילו האישה והילדים נותרו להתגורר מחוץ לארץ. הצדדים הסדירו את כל ענייני הגירושין – חלוקת רכוש, משמורת ומזונות ילדים – בהסכם גירושין שאושר בבית המשפט מחוץ לישראל, וניתן פסק דין בבית המשפט הישראלי הקובע כי בכל הנוגע לילדי הצדדים, הוראות הסכם הגירושין ניתנות לאכיפה גם בישראל.
האישה הגישה תביעה לבית המשפט בישראל למתן סעד מן היושר לאכיפת הוראות הסכם הגירושין הנוגעות לחיובי המזונות, כשלטענתה חייב הבעל בתשלום של מיליון יורו.
האיש (לקוח משרדינו) טען כי ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לדון בעניין זה, וכי בפועל טוענת האישה לחיובים אשר כלל לא אושרו ולכן, לא מתקיימים התנאים הנדרשים למתן הסעד המיוחד והחריג של הוצאה לפועל מן היושר.
ביהמ"ש לְעִנְיְינֵי מִשְׁפָּחָה סילק את התביעה על הסף וקבע כי מרכז חייהם של הצדדים אינו בישראל, הדין החל על הצדדים הנו הדין הזר, כמו כן מרבית מנכסי הבעל אינם מצויים בישראל, והעובדה שהבעל נמצא כיום בישראל אין בה כשלעצמה כדי ליצור זיקה מספקת לישראל. לפי מבחן מירב הזיקות ובחינת הסעד המבוקש – ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לידון בעניין זה, והתובעת לא הצליחה להוכיח את נסיבות תביעתה. הוכח כי הבעל משלם מזונות ילדים בקביעות, ולא הוכח חוב בגין מזונות עבר.
פס"ד בו ייצגו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שי גבאי ממשרדינו.
ראייה פסולה היא ראייה פסולה
תלה"מ 31358-11-18 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 17.3.20 מפי כב' השופט י. שקד)
תביעה לביטול הסכם גירושין שהוגשה, בין היתר, מחמת הימצאותה של ראיה חדשה. התברר כי הראיה הושגה לאחר פריצת הטלפון הסלולארי של האישה וכפועל יוצא ניתנה החלטה המורה על פסלות הראיה ועל איסור השימוש בה מחמת פגיעה חמורה בפרטיות האישה.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע כי טענתו של התובע אשר טען כי הראייה, בדמות הקלטה, נפסלה אך לא נקבע כי תמלול ההקלטה פסול, מנוגדת לכל דין ואף לכל שכל ישר. מרגע שהראייה נפסלה היא נפסלה על כל מאפייניה, תהא צורתה אשר תהא. ביהמ"ש אפשר לאיש לנסות ולהוכיח את עילת תביעתו זו באמצעות חקירת האישה ובכל אמצעי אחר. חרף האמור לעיל, סיכומיו של האיש בעניין זה, מתחילתם ועד סופם, הפנו אך ורק לאותה ראיה שנפסלה ולא לכל ראיה אחרת. ביהמ"ש בחר ליתן לאותה ראיה משקל אפס ולבחון את תוצאת פסק דין זה משל לא הייתה ולא נבראה. התובע העלה גם טענות לכפייה ולעושק. לדידו של התובע, הוא התחייב לשאת במזונות ובמדור שלושת ילדיו לאחר שהאישה איימה עליו כי הוא לא יוכל לראות את ילדיו בגין תלונות השווא וחוות הדעת שהגישה הפסיכולוגית.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי טענת הכפייה והעושק משוללת כל יסוד. נדחתה הטענה בדבר כפייה שבסיסה חשש של התובע מפני עדות כזו או אחרת בבית משפט. עדות הניתנת בביהמ"ש - תהא השקרית והמופרכת ביותר אשר תהא - אין בה לכשלעצמה כדי לבסס טענה לכפייה. בנוסף, במעמד בו נחתם ההסכם, היה האיש מיוצג על ידי עו"ד מטעמו, ובמועד החתימה על ההסכם, היה מונח בפני ביהמ"ש תסקיר אשר המליץ על משמורת משותפת, מה שמלמד כי טענת האיש לקיומו של חשש מפני הרחקת ילדיו ממנו, לא באמת קינן בלבו.
מעשה בשני אחים ונכס
עמ"ש 52738-05-19 מ. נ' מ. (ניתן ביום 10.5.20 מפי כב' ההרכב השופטת מ. ברנט, השופטת ו. פלאוט והשופט צ. ויצמן)
תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע הוא הבעלים המחזיק הבלעדי של נכס המקרקעין, והנתבע העביר אליו ללא תמורה את זכויותיו בנכס.
הצדדים הם אחים שרכשו (יחד עם שותף נוסף) נכס מקרקעין במשותף. העסקה החלה בשנות ה – 60, שלאחר דין ודברים ודרישות פרוצדורליות של מנהל מקרקעי ישראל נרשמו הזכויות בנכס במנהל מקרקעי ישראל על שם הצדדים והמנוח בחלקים שווים, כאשר היה ברור וידוע לאחים כי הנכס שייך למערער בלבד, שכן המשיב והשותף הנוסף בחרו לפרוש מהעסקה וכספי המקדמה ששולמו על ידם הוחזרו להם ע"י המערער.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המערער וציין בפסק דינו כי זכויות הצדדים בנכס הן זכויות בעלות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין ואין מדובר במתנת מקרקעין שהושלמה ברישום. על אף הראיות שבפניו, שהמערער הוא היחידי ששילם את תמורת הנכס, סבר בית משפט קמא כי אין בתשתית העובדתית בכדי להביא לקביעה כי המקרקעין שייכים למערער בלבד.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי דווקא מנכונות גרסת המערער באשר לנסיבות, יש לקבוע בהכרח כי הרישום במנהל מקרקעי ישראל אינו משקף את הזכויות האמיתיות של הצדדים. ראשית, נקבע כי רישום המתנהל במנהל אינו יוצר כשלעצמו זכויות קנייניות או גורע מהן, שכן אין מדובר ברישום שווה ערך לרישום בלשכת המקרקעין. מעבר לכך, העובדות בהליך מוכיחות שהנכס נרכש בסופו של יום על ידי המערער בלבד, כי בכל השנים הוא זה שטיפל בנכס וטיפח אותו וקבע בו את עסקו, וכי הוא זה שנשא לבדו בעלויות רכישת הנכס ובתשלומי המיסים וההוצאות שנדרשו בגינו. יתר על כן – המשיב מעולם לא דרש חלק בדמי שימוש בנכס למרות זכויותיו הרשומות בו, או לממש את זכותו בנכס בכל דרך שהיא.התוצאה היא כי הערעור נדחה.
אל תשחק עם הפנסיה שלי
עמ"ש 1447-07-17 כ. נ' כ. (ניתן ביום 13.5.20 מפי כב' ההרכב הש' מ. ברנט, הש' ו. פלאוט והש' צ. ויצמן)
הצדדים נישאו בשנת 1987, ניהלו חיים משותפים במשך כמעט שלושה עשורים ולהם 4 ילדים בגירים. במהלך החיים המשותפים נהג המשיב לסחור בשוק ההון. הצדדים חלקו באשר לאופיו של המסחר בשוק ההון בו סחר המשיב כמו גם השלכותיו על אופן החלוקה הרכושית בניהם. לטענת המערערת, המשיב סחר בבורסה באופן בלתי אחראי, נהג "להמר" על מאות אלפי שקלים ודרדר את המשפחה לקריסה כלכלית, בנוסף המשיב פדה את הזכויות הסוציאליות שנצברו לטובתו במהלך החיים המשותפים, שילם קנסות עבור פירעון מוקדם שלהם והפסיד את הסכומים האמורים בהימוריו בשוק הון. המערערת עתרה לכך שבמסגרת איזון המשאבים יוערך שווי נכסיהם של הצדדים תוך התעלמות מהזכויות הסוציאליות שהמשיב פדה ומהמשכנתא שהוגדלה. כמו כן, ומעבר לכך, על בית המשפט לערוך חלוקה לא מאוזנת של הזכויות שצברו הצדדים, בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון. המשיב טען, כי פעולותיו בשוק ההון נועדו לצורך הגדלת ההכנסות המשפחתיות, נוכח הגרעון הקבוע אליו נקלעה המשפחה.
בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה שעל פי חוות דעתו התנהלותו הכלכלית של המשיב הייתה ספקולטיבית ובלתי אחראית וזאת בהתייחס לאופי המסחר ושיעורו. חרף חוות הדעת, נקבע כי המשיב פעל במהלך החיים המשותפים, כשטובת המשפחה לנגד עיניו, וכי המשיב פעל כפי שפעל בשל שיקול דעת שגוי ובשל חוסר מקצועיות ולא מתוך כוונה לפגוע במשפחתו או בשל התנהגות כפייתית מצדו. בצד האמור, מצא בית המשפט כי אין להסיר אחריות מהמשיב בכל הקשור להחלטתו לפדות את הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אותן צבר במהלך השנים על מנת להשקיע את הכספים שפדה בשוק ההון, וקבע שהזכויות הסוציאליות שצברה התובעת במהלך החיים המשותפים יוחרגו מתוך הנכסים ברי האיזון ויוותרו בבעלותה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור האיש וקבע כי המתווה בו בחר בית משפט קמא להלך, היינו – החרגת זכויות הפנסיה והזכויות הסוציאליות של המערערת, הוא המתווה הראוי בנסיבות העניין. הפגם הממשי ובעל ההשלכה על אופן איזון המשאבים מצוי בעובדה שהמשיב עשה שימוש בזכויות הפנסיה שלו ומימש אותן ללא ידיעת המערערת, לצרכי ההשקעה בשוק ההון. במעשה זה יש חריגה משמעותית מהנאמנות הנדרשת בין בני זוג בתחום הכלכלי, שכן, המשיב עשה שימוש בנכס המשותף לצדדים, אשר למערערת חלק בו, ללא ידיעתה וללא הסכמתה, דומה הדבר למי שמוכר רכושו של חברו.
מומחה זה לא מטפל
תלה"מ 61376-01-19 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 9.5.20 מפי כב' השופטת א. ונקרט)
עסקינן בבקשת האב לפסול את מכון 'מפגשים' ולהפסיק את הטיפול שהמשפחה מצויה בו, תוך מינוי מומחה לצורך בחינת סרבנות קשר פנים משפחתי.
במסגרת תביעת האם לחידוש קשר בינה לבין הקטינים המשפחה החלה את הטיפול במכון "מפגשים" אשר נמשך מזה כשנה. חרף התנגדותו המתמשכת של האב לעצם הטיפול (לאו דווקא למכון מפגשים עצמו) וחרף התנגדות עמוקה של הקטינים לחידוש קשר עם האם, הושגה פריצת דרך משמעותית. אלא שהאב, אשר עתר למינוי מומחה במקום המכון המטפל, טען בין השאר כי המטפלות ממכון מפגשים אינן מופיעות ברשימת המומחים של בתי המשפט ומשכך יש להעביר מיידית את הטיפול לידיו המקצועיות של הדר' גוטליב. האב נסמך על נוכח של תקנה 258 יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר לטענתו לשונה מגביל לכאורה את בית המשפט במינוי מומחה מרשימת המומחים בלבד. לטענת האם, התנגדותו הנחרצת של האב נובעת דווקא מהצלחת הטיפול, התנהגות המאפיינת את ההורה המנכר כאשר קיים ניכור הורי.