תביעת אב לביטול חיובו במזונות שלושה קטינים על רקע ניכור הורי קשה.
מדובר בניכור הורי פתולוגי קשה ביותר, שנמשך למעלה מעשור, כשכל ניסיונות ההתערבות הטיפוליים והשיפוטיים כשלו, ובשנתיים האחרונות קיים נתק מוחלט. הניכור מקורו מצד האם אך גם לאב חלק באחריות למצב. לעמדת ביהמ"ש יש לעבור משיח בהמשגה הקיימת של ״בן מרדן״ לשיח של ״סרבנות קשר בשל ניכור הורי״, והבנייתו לקטגוריות מתאימות:
1. מקרה של סרבנות קשר בשל ניכור הורי פתולוגי עם היעדר היתכנות לחידוש קשר – עלול להוביל לביטול החיוב במזונות.
2. מקרה של סרבנות קשר המורכבת גם מריחוק של הילד מההורה וגם מאשם תורם של ההורה המנוכר – עלול להוביל לכל היותר להפחתה במזונות, אך לא ביטולם.
3. מקרה של סרבנות קשר שנובעת בחלקה הגדול או באופן בלעדי מההורה מסורב הקשר – לא צריך להפחית במזונות.
כב' השופט זגורי מניח קריטריונים מנחים לבחינת הסוגייה; בשלב ראשון יש לקבוע את הקטגוריה המתאימה אליה משתייכת מערכת היחסים של הילד עם הוריו. ככל שביהמ"ש קובע כי מדובר בקטגוריה 1 או 2, עליו להביט על התהליך שהביא לניכור, וכן להביא בחשבון את משך זמן הניכור, התנהלות הצדדים, ניסיונות לחידוש הקשר, השפעתם האפשרית של ביטול/הפחתת מזונות על הנתק/חידוש קשר בעתיד, יכולת ההורה המנכר לספק צרכים הכרחיים של הילד במקרה של הפחתה/ביטול. שינוי בשיח, לפי האמור, יביא לכך שילד המסרב לקשר עם הורה בשל פרקטיקות הניכור שננקטו כנגדו אינו האשם או האחראי לסרבנות הקשר, אלא הליך הניכור שהוא מעורב בו ואשר מונע ומופעל ידי הורה מנכר.