עדכוני פסיקה

דיני משפחה ומעמד אישי

ינואר 2018 - חלק 2

פסיקת מזונות בהתאם להלכה החדשה של בית המשפט העליון 919/15

תמ"ש 50603-03-15 ל' ואח' נ' א' (ניתן ביום 28.12.17 מפי כב' השופטת א. נחמיאס)

ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי במקרה זה אין זה נכון לערוך חישוב אריתמטי מדוייק לשם קביעת חלוקת החיוב במזונות הקטינות, כך שכל צד יישא בעין בהוצאות הקטינות תלויות השהות, כאשר הן במשמורתו, ויחלקו בחלקים שווים בכל הוצאות הקטינות שאינן נובעות משהותן.

אחת התוצאות המובהקות של ההלכה החדשה במזונות ילדים, היא שלעורכי הדין אין יכולת לתת עצה מהימנה מה תוליד תביעה ומה יוליד פס"ד. הכל לפי הנסיבות ולפי ראות עיניו של השופט באותו התיק. שופטים מסוימים, בנסיבות מסוימות יערכו חישוב אריתמטי מדוייק לעניין המזונות, ושופטים אחרים, בנסיבות מסוימות, מסתפקים בלהעריך את חובת המזונות וחלוקת הנטל בדרך של תחשיב לא מוחלט, הכל לפי עקרון השוויון וטובת הילד.

זה סופו של כל... (הורה שמנסה להתחמק מתשלום מזונות ראוי לילדו)

תה"ס 11446-11-16 ה. ואח' נ' ב. (ניתן ביום 15.1.18 מפי כב' השופט א. שני)

הצדדים יהודים, שנקשרו בהסכם לצורך שותפות בהורות והולדת ילד שלא במסגרת יחסים זוגיים. על-פי ההסכם התחייב האב לשאת במזונות בגובה 2,250 ₪. הוצאות מיוחדות ישולמו בחלקים שווים. ב-2015 נולדה הקטינה. ביולי 2017 ניתנה ההלכה החדשה בעניין מזונות הילדים, שלאחריה, הגיש האב תביעה להפחתת סכום מזונות בתו לסך של 1,200 ₪ לחודש שיועבר לידי האם ויכלול את כלל צרכיה של הקטינה, כולל מדורה. ביהמ"ש פסק כי הצעתו של האב לשלם סך של 1,200 ₪ דמי מזונות ומדור, לאמור מחצית מכפי שהסכים בשעתו בהסכם (לא כולל הוצאות חריגות), כמוה כדרישה לפסוק סכום מקפח במתכוון.

ביהמ"ש דחה את תביעתו של האב להפחתת המזונות ופסק סכום מזונות גבוה יותר (!!!) מזה ששילם האב קודם לכן. לפסה"ד מסר מאוד ברור וחשוב - בע"מ 919/15 אמנם שינתה את כללי המשחק בענייני מזונות ילדים, אך אין בכך "רישיון" לקפח ילדים, וכל ניסיון לעשות כן הנו בניגוד מוחלט לטובת הילד.

הזכות לפרטיות מול הצורך לגלות את האמת

רמ"ש 13696-07-17 ק.ע.ע. בע"מ ואח' נ' ר.ז ואח' (ניתן ביום 5.1.18 מפי כב' השופט ס. ג'יוסי)

בירור תובענה רכושית בין בני זוג, בדרך כלל, נעשה באופן דו שלבי – תחילה, ייקבע ביהמ"ש מהם הנכסים המשותפים ברי האיזון, ולאחר מכן, יעריך את שוויים. במקרה זה, עמדה בפני ביהמ"ש השאלה האם נכון לאפשר למומחה שמונה ע"י בית המשפט להעריך בטרם מיהות הזכויות והנכסים ברי האיזון, את שוויין של החברות (בהן נטען שהבעל מחזיק מניות), ובהסתמך על מידע פנימי שייחשף לפניו כבר בשלב זה? במקרה זה, ביהמ"ש העדיף את הזכות לפרטיות, כל עוד לא הוכחה זיקתו המפורשת של הבעל לחברות עצמן.

במקרים של בקשה לחשיפת מידע הקשור ברכוש או זכויות בן הזוג – ביהמ"ש יהיה נכון לשקול להקדים חשיפת אותו מידע, טרם הכרעה בסיווג הרכוש או הזכויות. זאת להבדיל ממקרה בו מתבקש צו גילוי מידע כלפי צד ג', כפי שהתבקש בפסה"ד.

אבודים תחת החוק להסדר התדיינויות

תלה"מ 9553-08-17 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 30.11.16 מפי כב' סגן הנשיאה השופט א. גביזון)

ביום 5.6.2017 הבעל מגיש בקשה ליישוב סכסוך לביה"ד הרבני, ובה נפלה טעות סופר. ביום 6.6.2017 מגיש הבעל בקשה לתיקון טעות סופר, כשבינתיים האישה ניסתה לבצע "מחטף" והגישה בעצמה בקשה ליישוב סכסוך לביהמ"ש. ביום 8.6.2017 ניתנה החלטה לתיקון כתב הבקשה, וביהמ"ש הורה על מחיקת בקשת האישה, בשים לב למועד הגשתה – "השנייה" בתור. ביום 6.8.17, ובהתאם למועדים בחוק, הגיש הבעל את תביעתו ובמקביל באותו היום הגישה האישה את תביעותיה. נקבע כי התובענה לגירושין הוגשה ע"י הבעל בהתאם למועדים הקבועים בחוק, ובפרק הזמן בו "זכות הקדימה" מוקנית לו, ואין בטעות הסופר שנפלה בבקשתו המקורית ליישוב סכסוך כדי לפגום בזכות הקדימה הנתונה לו.

צד המגיש ראשון את הבקשה ליישוב הסכסוך הוא בעל זכות הראשונים/הקדימה להגשת תביעה, בהתאם למועדים הקבועים בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. חלק ממטרותיו של החוק היו לנסות ולפטור את בעיית "מירוץ הסמכויות" בין ערכאות השיפוט, אך בפועל הדברים לא כך. כדי לנסות ולהגן על לקוחותינו ולצמצם את האפשרות לבצע מחטפים, כעורכי דין, החובה שלנו היא להקפיד על אופן הגשת הבקשה ולשים לב לכל פרט, גם כשהוא טכני בלבד (כגול מספר ת.ז וכתובת של הצד שכנגד).

חשיבותו של קשר אחאות ומשמורת ילדים

תמ"ש 62117-09-16 ויצמן נ' שחם- ויצמן (פורסם בינואר 2018, מפי כב' השופטת ה. גורביץ שיינפלד)

תביעה להסדרי ראייה ומשמורת של שני קטינים. מדובר בתביעות שהגישו בנות זוג, האחת היא האם ביולוגית של שני הקטינים והשניה היא האם המאמצת של הקטין הבכור בלבד. ביהמ"ש קובע כי במסגרת עקרון טובת הילד יש להעניק לקשר האחאות בין שני הקטינים משקל יתר, ומכוחו ליצור קשר בין האם שאינה ביולוגית לבין הקטין שלא אומץ על ידה באופן חוקי, כשהיא דמות מהותית בחייו.

ביהמ"ש נתן החלטה אמיצה, החלטה מבלי להכריע בשאלה המשפטית המרחפת - שאלת קיומה של ההורות של האם שאינה ביולוגית. באמצעות החלטה זו, ביהמ"ש שם במרכז את טובת הקטינים, שניהם, את זכיותיהם להמשך חיים שלמים ותקינים, כפי שידעו לפני פירוק התא המשפחתי, וקובע כי יש להמשיך את "הסיפור המשפחתי" שהחלו האימהות יחדיו.