הצדדים נישאו בשנת 1988 ונפרדו בחלוף 25 שנים משותפות.

כשנתיים לפני נישואי הצדדים רכשו הורי האישה (הנתבעת) דירה אשר נרשמה על שמה בלבד.

המשפחה התגוררה כל הנישואין ועד מועד הפירוד בדירה, ולא נרכשה דירה אחרת, ובמשך 18 שנים שולמה משכנתא (בגובה 11% מקרן הדירה) ע"י שני הצדדים מחשבונם המשותף.

האישה לא עבדה במהלך נישואי הצדדים, והאיש (התובע) הוא אדם שמרבית שנות הפריון התעסוקתי מאחוריו, השקיע במשק הבית המשותף חלק ארי מכושר השתכרותו, ומהשקעה זו נהנתה גם הנתבעת, לרבות על ידי גידול ההון "שלה" בדמות פירעון המשכנתא.

כעת טוענת האישה כי הדירה שייכת לה ולה בלבד, ואין לאיש חלק בה.

כב' ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב (מפי כב' השופט ש. בר יוסף) קבע כי עלה בידי האיש להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף" המבסס שיתוף. שכן, האיש שילם ביחד עם האישה את המשכנתא והפקיד את תמורתו של נכס נפרד (שקיבל בירושה מאביו) בחשבונות משק הבית המשותף.

לכך מתווספות נסיבות נוספות אשר מצדיקות את טענות השיתוף הספציפי – נישואין ממושכים, מגורים משך כל הנישואין בדירה, היעדר נכס משמעותי אחר, אווירת שיתוף כללית ופרנסת המשפחה בעיקר מהכנסות האיש.

נפסק כי האיש זכאי להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות בדירת המגורים.

על האישה, שדחתה פעם אחר פעם כל ניסיון להגיע לפשרה, הוטלו הוצאות משפט ושכ"ט בסך 60,000₪.

תיק בו ייצגו את הבעל עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שי גבאי ממשרדנו.