תביעה להפחתת מזונות ילדים שנקבעו בהסכם גירושין, ודיון בשאלה האם יש לראות בהוראות ההסכם כמקשה אחת?
הצדדים הורים לשני ילדים משותפים (בני 15 ו – 13). בשנת 2013 אושר בין הצדדים הסכם גירושין בו נקבעו, בין היתר, מזונותיהם של שני הקטינים בסך של 10,000 ₪ לחודש.
בשנת 2017 הגיש האב (לקוח המשרד) תביעה להפחתת מזונות לאור שינוי נסיבות מהותי ובהתאם להלכת בע"מ 919/15.
האם התנגדה לתביעה וטענה כי יש לראות בהסכם הגירושין כהסכם שלוב, וסכום המזונות שקבעו גילם את חלקה בזכויות הסוציאליות של האב, זכאותה לכתובה ופערי שכר בין הצדדים. כמו כן, לטענתה לא חל שינוי נסיבות מהותי ולפיכך אין הצדקה להתערב בסכום המזונות.
בית משפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האב והורה על הפחתת המזונות לסך של 1,500 ₪ עבור כ"א מהילדים.
האם הגישה ערעור על פסה"ד הראשון וביהמ"ש המחוזי קבע כי לאור סעיף בהסכם הגירושין הקובע במפורש כי "בהתקיים שינוי נסיבות מהותי יוכל כל צד לפנות לבית המשפט בעתירה להגדלת או הקטנת המזונות" – נטל ההוכחה לטענת הסכם שלוב הנו גבוה יותר, והחזיר את התיק לבימ"ש לענייני משפחה לדון בטענה לגופה.
ביהמ"ש חזר ועיין בכל הראיות בתיק ולא מצא ראייה אחת שיש בה לתמוך בטענת האם. יתרה מכך, למרות שנטל ההוכחה הוא על האם, משרדנו ביקש לנהל הליך הוכחות קצר בו יוכיח כי המזונות שנקבעו בהסכם אינם קשורים ותלויים בהסכם הרכושי או בוויתור של הנתבעת על זכות כלשהי, אולם הנתבעת סירבה לכך. האם סירבה לחשוף עובדות נוספות כלשהן בבית המשפט להביא ראיות שהיו אמורות להיות לכאורה לטובתה, שעה שיכלה לעשות כן.
ביהמ"ש קבע כי חל שינוי מהותי בנסיבות, בחן את הנסיבות החדשות ולמרות שיכול היה להגיע לתוצאה פחות נוחה לאם מבחינת מזונות, לפי הערכה חשבונאית מכוח בע"מ 919/15, מצא להותיר את דמי המזונות כפי שפסק בפסה"ד הראשון.
תיק שהובילו עוה"ד יהונתן קניר ועוה"ד שי גבאי ממשרדינו.