עדכוני פסיקה

דיני משפחה ומעמד אישי

אוגוסט 2018

אסון או ששון?

תמ"ש 4542-03-16 א' נ' ב' (ניתן ביום 1.7.18 מפי כב' השופט ע. אליאס)

בפס"ד זה מדובר בבני זוג שערכו הסכם גירושין (ולאחר שינוי נסיבות, ערכו וחתמו על הסכם נוסף) ובו קבעו, בין היתר, את שיעור מזונות הילדים, ולאחר שנחתם ההסכם השני, האב הגיש תביעה להפחתת המזונות. בפסה"ד נקבע כי די בהחלת פסיקת בע"מ 919/15 בכדי להוות שינוי נסיבות להפחתת שיעור המזונות, גם אם מופיע כשינוי נסיבות יחיד, ואכן שיעור מזונות הילדים הופחת.

זו פסיקה ראשונית, שדי בבע"מ 919/15 בכדי להוות שינוי נסיבות העומד בפני עצמו, המאתגרת פסקי דין קודמים שניתנו על ידי מותבים אחרים בבתי המשפט לענייני משפחה (כדוגמת פסק דינה של כב' השופטת ת. סנונית פורר בתלה"מ 38034-09-17, הנזכר בפסק דין זה) וכן מאתגרת התבטאויות מאוד ברורות של שופטי בתי המשפט המחוזיים בהרצאות שונות, שלא יפתחו את הפתח לדון בבע"מ 919/15 על פסקי דין חלוטים ללא שינוי נסיבות נוסף. מעבר לכך, אל לנו לשכוח שלהבדיל מחיוב מזונות ילדים שנקבע בפס"ד, שיעור המזונות בתיק זה נקבע עפ"י הסכמות הצדדים בהסכם גירושין כולל, תוצר של רצונם החופשי והמושכל של הצדדים שהתקשרו בהסכם. הסכם הגירושין נחתם לאחר שכל אחד מהצדדים עורך באופן מחושב וזהיר את כלל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בתוכן ההסכם. לשיטתנו, עם כל הכבוד לכך שתמיד ניתן לפנות בתביעות לשינוי מזונות ילדים, כשיקול מול בע"מ 919/15 היה צריך להינתן משקל של ממש לעובדה דמי המזונות גובשו על יסוד הסכם, שאת תנאיו הרכושיים לא ניתן לשנות מפאת עיקרון הסופיות. אין ספק שתוצאת פס"ד זה הנה אחת מן ההשלכות הקשות של הלכת בע"מ 919/15, שממשיכה להכות גלים.

עושה סדר!

תמ"ש 30397-12-15 פלונית ואח' נ' פלוני (ניתן ביום 10.5.18 מפי כב' השופטת ח. מטלין)

פס"ד בהיר, מפורט, ועושה סדר, שניתן בתיק מזונות "קלאסי" כששני ההורים במשמורת משותפת והילדים מעל לגיל 6.

פסה"ד מתייחס להלכה שנקבעה בעניין בע"מ 919/15 באופן פרקטי, ומיישם הלכה למעשה את עקרונות ההלכה, תוך בחינת התא המשפחתי הספציפי הניצב בפניו, על מנת להבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר בין ההורים, אגב התחשבות בהכנסותיהם ובזמני השהות מול עיקרון העל של טובת הילד. לעורכי הדין לענייני משפחה שבינינו - פסה"ד מומלץ מאוד לקריאה!

תומך כן, אדם קרוב כן, אבל אתה לא יורש!

ת"ע 20528-03-15 א.א. נ' י.ח. ואח' (ניתן ביום 26.2.18 מפי כב' השופטת מ. דבירי – רוזנבלט)

תובענה לתיקון או ביטול צו ירושה לפיו יורשי המנוחה הם הנתבעים, בטענה כי התובע היה בן זוגה של המנוחה בעת פטירתה, לפיכך יש להכיר בו כיורש נוסף של המנוחה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה. ביהמ"ש קבע כי אין חולק כי מהראיות כי התובע שהה פיזית במחיצת המנוחה לאורך שנים רבות, גם בעת שהייתה נשואה וכי התובע טיפל במנוחה בערוב ימיה, והיה נוכח בחייה באופן משמעותי. המחלוקת נגעה בעיקר לאופי היחסים, האם היו בעלי אופי רומנטי-זוגי המעידים על ניהול חיי משפחה במשק בית משותף או שמא טיפולי-חברי בלבד. נקבע כי לא הוכח קשר זוגי ולא קשר אינטימי, ועל כן התובענה נדחתה.

בהעדר מרכיב של יחסי אישות או בהעדר מרכיב של מגורים משותפים, בין התובע למנוחה, ביהמ"ש בחן את את קיומם של יסודות אחרים המקיימים קשר זוגי בעל כוונת שיתוף. נקבע כי במקרה זה, להבדיל ממקרים בהם נפסק כי התקיים קשר זוגי של ידועים בציבור בהיעדר יחסי אישות וניהול משק בית משותף, בעניין זה לא התקיימו יסודות אחרים של זוגיות - בהיבט אמוציונאלי, בכוונת קביעות וקשירת גורל משותף ובהיבט כלכלי, באופן משמעותי וברור.

כלי לארגז הכלים במאבק נגד ניכור הורי

תלה"מ 25146-03-17 א. נ' א. (ניתן ביום 2.7.18 מפי כב' השופטת מ. דהן)

פס"ד זה עוסק בתביעת אב לביטול מזונות בת מורדת. ביהמ"ש שוכנע כי אישיות האם, התנהגותה והמסרים השליליים שהטמיעה בבת לאורך השנים, הם שגרמו לסרבנות הקשר הקשה והבוטה מצדה של הקטינה כלפי אביה. חיוב האב במזונות הבת בוטל וכן נקבעו סנקציות בגין ביטול מפגש בין הקטינה לאב.

זהו פסק דין המהווה כלי נוסף בארגז הכלים לכל העוסקים במלאכה הקשה של טיפול בניכור הורי ומצטרף להחלטתו של כב' ביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט ט. פפרני) בתיק שמשרדנו מטפל בו, אשר פורסם לפני כשבועיים בלבד.