פס"ד זה עוסק, בין היתר, בתביעת משמורת ובחלוקת זמני שהות. המחלוקת בין הצדדים צומצמה לתוספת יום נוסף באמצע שבוע, אחת לשבועיים, אצל האב והגדרת המשמורת. העו"ס המליצה כי תקבע משמורת משותפת על הילדים ועל אותה תוספת כך שיחול שוויון מדוקדק של שהות הילדים אצל כל אחד מההורים ויעלה בקנה אחד עם ההגדרה של משמורת משותפת, כשלעמדתה סטייה קלה מאותו שוויון מדוקדק בחלוקת זמני השהות אינה באה בגדרי אותה הגדרה. ביהמ"ש פסק כי מהותית אין משמעות רבה בהגדרה של משמורת כמשותפת, וככל שיש להגדרה זו ערך, אולי יש בה כדי לשדר מסר להורים כי שניהם הורים משמעותיים, שווי זכויות וחובות. חרף עמדת העו"ס, ביהמ"ש קבע כי בהחלט ניתן להגדיר משמורת כמשותפת עת הילדים שוהים את עיקר זמנם אצל אחד מההורים, וכי מקום בו הילדים שוהים אצל ההורים בחלוקת זמנים של 40% ומעלה אל מול 60% ומטה עשוי בהחלט להיחשב משום משמורת משותפת.