תביעת מזונות שהגישה האם בשם שלושה קטינים כנגד אביהם, כחודשיים לאחר אישור הסכם גירושין, אשר לפיו האב חויב בסך 2,000 ₪ (מזונות ומדור) לחודש לכל קטין, ובנוסף, מחציות בגין הוצאות שאינן תלויות שהות.  על פי ההסכם בין הצדדים, הוונו ונפרעו מזונות ומדור הקטינים במעמד הגט, על מנת לאפשר לאשה להשלים את רכישת חלקו של האיש בדירה. להסכם הגירושין צורף כתב ערבות מאת הנתבעים, אחיה של האם, שם התחייבו כי ישפו את האיש בגין כל סכום בו יחויב מכוח כל תביעה שתוגש נגדו על ידי האם, באופן מיידי וללא צורך לנקוט בכל הליך נפרד שהוא למימוש הערבות. האיש הגיע הודעת צד ג' כנגד אחיי האם, הנתבעים. 

בתביעת המזונות: טענה האם כי סכום המזונות והמדור המהוונים מקפח במיוחד, צורכי הקטינים לא נבחנו מעולם ומשכך אין המדובר בתביעה להגדלת מזונות אלא בתביעת מזונות ראשונית וכי חתמה על הסכם הגירושין באילוץ. נקבע כי האם לא התייחסה בתביעת המזונות כלל ועיקר לסכום המזונות והמדור אותו קיבלה מראש, והתעלמה מהתחייבות האב בדבר תשלום מחצית מכל ההוצאות שאינן תלויות שהות של הקטינים. נקבע כי נטל הראיה, בדבר היותם של הסדרי מזונות הקטינים בהסכם הגירושים מקפחים לא הורם. נקבע כי משעה שדמי המזונות או חלקם כבר שולמו מראש באופן מהוון לידי האם ולא הונחו בפני ביהמ"ש נתונים לשם קביעת החלק שהוון מראש, לא ניתן לקבוע מזונות מבלי להידרש להליך משפטי נפרד. 

הודעת צד ג': בכתב ההגנה מטעם הנתבעים (אחי-האם) טענו  כי משעה שכתב הערבות מגלה מידת תלות ניכרת של התחייבות ערב להתחייבות האם, אזי עם ביטול התחייבות האם, מטעמים של תקנת הציבור, בטלה גם התחייבות הערב. טענות האם והנתבעים ולפיהן הסכם הגירושין מקפח ונחתם תחת סוג של "עושק" מניחה נטל הוכחה כבד על כתפיהם, עת המדובר בהסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבימ"ש זה, כחודשיים קודם להגשת תביעת המזונות. האם ניהלה מו"מ עם האיש, כשהיא מיוצגת על ידי שני עורכי דין (המייצגים אותה גם בהליך זה), וזאת לאחר שמגוריהם הופרדו ושהיא נותרה בבית המגורים, כך שביהמ"ש לא שוכנע כי האם חתמה על הסכם הגירושין מתוך תנאי לחץ או מצוקה.  כמו כן, נקבע כי "כתב הערבות" שצורף להסכם הגירושין הנו חוזה, ולא די להסתפק בכותרתו אלא יש לבחון את מהותו.