עדכון פסיקה
דצמבר 2021
של מי הסמכות הזו? take 9872#
תלה"מ 22688-02-21 (אשדוד) פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 21.12.21 מפי כב' השופטת ע. גיא)
בשנת 2014 הגיש האיש תביעת גירושין כרוכה לביה"ד הרבני. ההליכים בביה"ד הרבני, לרבות סוגיית הרכוש, נמשכו עד לשנת 2020, עת נסגרו ההליכים. לאחר מכן, האישה פתחה תיק יישוב סכסוך בביה"ד הרבני, ולאחר שהאיש לא התייצב לפגישת המהו"ת שנקבעה, הגישה האישה בקשה לסגור את תיק יישוב הסכסוך, ובד בבד לאפשר לה לפתוח תיק חדש. באותו היום ממש – הגיש האיש תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה. למי נתונה הסמכות במקרה זה לדון בתובענה רכושית לפירוק שיתוף, איזון משאבים וחלוקת רכוש? ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי הסמכות מסורה לביה"ד הרבני. התובע טען כי מאחר וחלפו 75 ימים ממועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, רשאי היה להגיש התובענה דנא לבימ"ש לענייני משפחה ולא לביה"ד דווקא, כאשר בעניין זה נפסק כי הצדק עם הנתבע. אלא שלא ניתן להתעלם מכך שסגירת התיק הרכושי שהתנהל בפני ביה"ד טרם פתיחת תיק יישוב הסכסוך, כמוה כסגירה מנהלית ואין כל החלטה שיפוטית המורה על מחיקת ההליך לגופו.
ביהמ"ש בחן על פי המגמות השונות בפסיקה את משמעותו של סגירת התיק בביה"ד הרבני בהיעדרה של החלטה שיפוטית בתיק הרכושי - האם יש לראות בסגירת התיק כמחיקת ההליך או דחייתו (כטענת האיש) או הקפאתו של התיק (כטענת האישה). לבסוף נקבע כי הסוגיות המונחות לפתחו של בימה"ש כעת זהות לאלו שהתבררו בפני ביה"ד במשך שנים רבות, וכעת מסיבות עלומות ולאחר שהאיש בחר לנהל ההליכים הרכושיים בפני ביה"ד, מבקש לנהלם כעת בפני ביהמ"ש בטענה שהתובענה נמחקה מחיקה מהותית. בנסיבות אלו סבר ביהמ"ש כי האיש ביקש להחליף לערכאה שתיטיב עמו, לשיטתו, והתנהלות זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ובניגוד להוראות תקנה 4 לתקסד"א החדשות.
הסכם גירושין הוא לא תכנית לפי בקשתך
עמ"ש 18566-06-21 א. נ' ב. (ניתן ביום 1.12.21 מפי כב' הרכב השופטים ס. ג'יוסי, ע. אטיאס, נ. סילמן)
לאחר 21 שנות נישואים ו – 2 ילדים, התגרשו הצדדים וניתן תוקף של פסק-דין להסכם-הגירושין ביניהם. בין יתר ההסכמות בהסכם הגירושין, קבעו הצדדים כי האישה תוותר על זכויות החברה שבבעלות האיש, וכי "הבעל ישלם לאישה בכפוף לסידור הגט ולשם סילוק כל תביעותיה סכום חד פעמי בסך 1,000,000 (מיליון שקל)." הבעל לשעבר הגיש לבימ"ש קמא תביעה לביטול סעיף זה מתוך הסכם-הגירושין, כשלטענתו האם מפעילה ניכור הורי חמור והרציונאל בבסיס הסכם-הגירושין בין הצדדים היה לאפשר את התפתחותם התקינה של הילדים, תוך שמירת כבודם של ההורים ויחסי הורה-ילד מיטביים. בימ"ש קמא דחה את התביעה וקבע כי הבעל לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהאישה הפרה את הוראות ההסכם, לפיהן עליה לדאוג ולטפל בבן, לחנכו לאהבה וכיבוד אב, להיוועץ במערער בכל עניין מהותי הכרוך בגידולו, ולקבל את הסכמתו לטיפול רפואי של הבן. עוד נקבע כי הסכם-הגירושין מהווה מקשה אחת של מארג הסכמות הצדדים ואין להפריד בין תניותיו השלובות זו בזו, וכי הבעל לשעבר לא הצליח להוכיח, כי הסכום הנקוב בסעיף זה, אינו מהווה חלק מהליך איזון משאבים.
כב' ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור הבעל וקבע כי לא ניתן להפריד את הסכם-הגירושין לחלקים, והמערכת ההסכמית שהגיעו אליה הצדדים היא אחת, שלובה זו בזו, על אחת כמה וכמה שהוראותיה בוצעו שעה שהצדדים התגרשו זה מכבר. עוד נקבע כי גם אם בוצעה הפרה, באי-קיום ההסדרים בכל הקשור לתרומתה של האישה בנתק בין הבעל לבין בנו, אין היא מקנה ביטול סעיף "לבחירתו" של הבעל. ביה"ד מקבל את ערעור האישה ומחייב את הבעל בסך של 360,000 ₪ עבור כתובתה.
העתקת מקום מגורים - מהי טובתו של הקטין כאשר ההורים מנהלים אורחות חיים שונים לחלוטין?
תלה"מ 27774-06-19 (ק"ג) פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 9.12.21 מפי כב' השופטת פ. גילת כהן)
מהי טובתו של הקטין? האם לעבור לחזקת אביו ולאמץ אורח חיים חילוני או שמא להיוותר בחזקת האם ולהמשיך לנהל אורח חיים דתי שעשוי להפוך אדוק יותר? עפ"י הסכם הגירושין בין הצדדים, האם היא ההורה המשמורן על הקטין (כבן 9). בעקבות החלטת האם להעתיק את מגוריה אל מקום מגוריו של בן זוגה למרכז הארץ, האב הגיש עתירה להעביר את המשמורת על הקטין לחזקתו, והאם עתרה לקבלת היתר להעתק מקום המגורים עם הקטין ולשילובו במסגרת חינוך במקום מושבה החדש. יצוין, כי לאחר פרידת הצדדים נוצר פער בין אורחות החיים של ההורים – כך האב מנהל אורח חיים חילוני והאם מנהלת אורח חיים חרדי.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את עתירתו של האב והותיר את הקטין במשמורת האם, במרכז הארץ, וזאת על פי עקרון טובת הילד וחוות דעת המומחים הטיפוליים. בכל הנוגע למסגרת החינוך, כאמור נקבע כי הקטין ימשיך ללמוד במסגרת המשתייכת לזרם חב"ד וזאת הן כיוון שהקטין התחנך מאז ומתמיד במסגרות המשתייכות לזרם האמור בהסכמת הוריו שהתקבלה לאחר פרידתם. כמו כן, מדובר בשילוב הקטין במסגרת חינוך ליברלית אשר טמון בה פוטנציאל להכלת הפערים בין אורחות חיי ההורים. התוצאה היא כי הערעור נדחה.
על ציפייה סבירה וודאות בדיני ירושה
עמ"ש 17158-10-20 פלוני נ' אלמונית אח' (ניתן ביום 16.12.21 מפי כב' השופט נ. שילה)
בשנת 2010 כתבה האם המנוחה צוואה לפיה בעלה ובתה (המשיבה) הם הנהנים היחידים של עזבונה. בשנת 2015 נפטרה האם וניתן צו לקיום צוואתה. בשנת 2018 פתח בנה של המנוחה ובעלה (המערער) הליכים רכושיים נגד האב. בשנת 2019 נפטר האב. כחודש לאחר פטירת האב המנוח וארבע שנים לאחר פטירת האם המנוחה, הגיש המערער תביעה לביטול צו קיום הצוואה. לטענתו, המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ולא ידעה שהיא מוחתמת על צוואה, היא סבלה מדמנציה, היתה בלתי כשירה לערוך צוואה והחתימה על הצוואה איננה חתימתה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו, וקבע כי המערער אישר בחקירתו שכבר במועד שבו הוקראה בפניו הצוואה סמוך לאחר פטירת המנוחה, הוא ידע שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב וכי היא סבלה מדמנציה. למרות זאת, המערער לא הגיש התנגדות לקיום הצוואה ובחר להמתין כארבע שנים. עוד נקבע כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר שגרם למשיבה נזק מהותי מבלי שניתן הסבר סביר ע"י המערער לשיהוי והטענות ההתנגדות לצוואה נטענו ללא "תשתית ראייתית לכאורית".