עדכון פסיקה

יולי 2020

פקיעת הזכות לרשת את בעלך "על הנייר"

ת"ע 3688-09-18 ק' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (ניתן ביום 6.4.20 מפי כב' השופט י. אליהו)

המנוח לקה באירוע לבבי ונכנס לתרדמת למשך 12 שנים, עד למותו (2017). הנתבעת נישאה למנוח בשנת 1992 ונותרה נשואה לו עד יום מותו, כאשר אין לשניים ילדים משותפים. בנוסף, הנתבעת המשיכה בחייה ומצויה במערכת יחסים זוגית שנמשכת כעשר שנים עם גבר אחר, ויחד הביאו ילד משותף לעולם. התובעת, אמו של המנוח, הגישה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח, לפיה למוריש לא הייתה במותו בת זוג. מנגד, הגישה הנתבעת התנגדות לצו הירושה שביקשה האם, ובמקביל הגישה בקשה למתן צו ירושה לפיו היא, כאלמנת המנוח זכאית למחצית עזבון המנוח. במסגרת פסק הדין נדרש ביהמ"ש להכריע בשאלת פרשנות המונח "בן זוג" לצרכי סעיפים 10 ו- 11 לחוק הירושה – האם לנקוט בגישה הפורמאלית לפיה מקום שלא התגרשו הצדדים יש לראות בהם כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה, או הגישה המהותית לפיה יש לבחון את מערכת היחסים בפועל כבני זוג וטיבה. בית המשפט נקט בגישה מעורבת המשלבת בין שתי הגישות, וקבע כי תעודת הנישואין ואקט הנישואין הם תחילתו של קשר הנישואין אך יש גם לבחון את מהות הקשר בין בני הזוג וטיבו טרם פטירת במנוח.

ביהמ"ש קבע כי עם כל ההבנה לבחירתה של הנתבעת להמשיך בחייה, לבחירה זו יש משמעות לרבות אובדן זכותה לרשת את המנוח – ולא העובדה שהמנוח הפך חסוי היא שהפקיעה את נישואיה למנוח ואת זכותה לרשת אותו. הזכות לרשת את המנוח נובעת מקשר הנישואין ומשהנתבעת בחרה לזנוח את קשר הנישואין למנוח, הפקיעה את הזכות הנלווית לקשר הנישואין – היא הזכות לרשת את המנוח.

צירוף בעלים לחשבון הבנק – נוחות או מתנה?

תמ"ש 52404-06-18 מ' ואח' נ' מ' (ניתן ביום 8.4.20 מפי כב' השופטת ה. גורביץ שינפלד)

התובעים הם שניים מתוך 7 ילדי המנוחים, והם היורשים הבלעדיים על צוואתם, הגישו תביעה למתן סעד הצהרתי המצהיר כי חשבון המנוחים בו נכנסו אחיהם הנתבעים כבעלים נוספים בחשבון מכוח דיני שליחות, מהווה חלק ממסת נכסי עיזבונם של ההורים. התובעים טענו כי הכספים בחשבון הופקדו רק על ידי המנוחים ולא נעשו פעולות משמעותיות על ידי הנתבעים, וכי צירופם כבעלים בחשבון נעשה מטעמי נוחות בלבד – ולא מתוך רצון להעניק מתנה. הנתבעים מצידם טוענים כי ההורים המנוחים העניקו להם את הכספים בחשבון הבנק כמתנה, וברקע טענו כי המתנה מאזנת את הנתינות של ההורים ונועדה למנוע הכללת חשבון הבנק בין נכסי עִזבון המנוחים, שהרי התובעים הם הזוכים במלוא עיזבונם לפי צוואתם של ההורים.

ביהמ"ש קבע כי במערכת היחסים בין המנוחים לבעלי החשבון הנוספים, צירוף הנתבעים כבעלים נוספים בחשבון הבנק, נעשה לשם נוחות המנוחים בלבד. כאשר צירוף הבעלים הנוסף נעשה לאחר פתיחת החשבון והכספים בחשבון הבנק הם כספי הבעלים המקורי בלבד, על הטוען כי צירוף הבעלים הנוספים נעשה לשם מתן מתנה לאלתר, מוטל נטל הוכחה כבד. לשם הוכחתו על הטוען למתנה לאלתר להוכיח שני תנאים - כוונה לתת ועיתוי המתנה טרם הפטירה.

דרכים להתמודדות עם חוות דעת מומחה

ת"ע 6740-02-17 מ' ואח' נ' נאמני ההקדש (ניתן ביום 8.7.20 מפי כב' השופט פ. גורודצקי)

בהליך משפטי שעניינו ירושה מונה מומחה (בהסכמת הצדדים) מטעם בית המשפט לשם עריכת חוות דעת באם החתימה המופיעה על גבי הצוואה היא חתימתו של המנוח.
לאחר קבלת חוות הדעת, הגישו המבקשים בקשה לפסילתה, כשלטענתם נפלו פגמים וכשלים בחוות הדעת הבאים לידי ביטוי בעובדה כי חוות הדעת לקונית, חסרת הנמקה ולא מקצועית. ביהמ"ש דחה את הבקשה וקבע, בין היתר, כי על המבקשים היה לעתור לחקירת המומחה ומשבחרו שלא לחקור את המומחה – ובחלוף המועד – יש לראותם כמי שוויתרו על חקירתו. עוד ציין ביהמ"ש כי הבקשה לפסילת חוות הדעת הוגשה לאחר הגשתה, ולפי פסיקתו המנחה של ביהמ"ש העליון כאשר בקשת פסילה, מוגשת לאחר הגשת חוות דעת מומחה, מתעורר חשש כי בקשה זו נובעת מחוסר שביעות רצון של מבקש הפסילה מתוצאות חוות הדעת (ראו: רע"א 6264/15).

ביהמ"ש הבהיר כי למעט מקרים קיצונים אשר מצדיקים פסילת חוות דעת מומחה כדוגמת התנהלות בעייתית של או חשש לניגוד עניינים, קיימות שתי דרכים "להתמודד" עם חוות דעת מומחה: משלוח שאלות הבהרה בתוך 7 ימים ולאחר מכן חקירת המומחה. הדין הישראלי אינו מכיר בדרישה ממומחה להשלים את חוות דעתו ואינו מכיר באקט של שמירה על הזכות להפנות שאלות הבהרה למומחה, הגשת שאלות הבהרה למומחה שלא בתקופה אשר נקבעה בתקנות ומבלי שהוגשה בקשה מנומקת להארכת המועד, היא בבחינת עשיית דין עצמי פסול.התוצאה היא כי הערעור נדחה.

ניכור הורי במובנה המשפטי

תלה"מ 46095-10-19 מ. נ' מ. (ניתן ביום 2.7.20 מפי כב' השופט א. שני)

החלטה שעניינה טיפול בניכור הורי סביב שני אחים (בת 12 ובן 10) מול אביהם. עתירה זו מתבררת בפני כב' השופט א. שני במסגרת המודל הקיים במחוז תל אביב שענייננו חידוש קשר בין הורה לילדו, מוקדם ככל האפשר, ועניינה בעצם בתובענה המתבררת בפני כב' ס' הנשיאה מ. דהן, אגב טענה כי הקשר בין האב לבת נותק מזה שנים והקשר בין האב לבן נתון תחת איום. לאחר ניתוח מעמיק של בני המשפחה הנ"ל, ביהמ"ש הגיע למסקנה עצובה כי האם מעבירה מסר כפול, לכאורה היא אומרת לקטינים שעליהם לומר שהאם רוצה שיחדשו את הקשר, אך בפועל היא נותנת להם מסר המתחבא מאחורי גבם, שבו אומרים הקטינים שהם לא מוכנים ודבר לא יעזור. האם עושה כל שביכולתה, לרבות אי אמירת אמת, אינה בוחלת בשום אמצעים בכדי לחבל בהליך חידוש הקשר בין האב לקטינים, רוצה שליטה מלאה על הילדים ולא מעוניינת בדמות הורית נוספת. ביהמ"ש מדגיש את ההבדל בין המילה "ניכור הורי" במובנה המשפטי אשר אינה זהה למינוח הפסיכולוגי של ניכור הורי, כאשר מדברים בניכור הורי בעולם המשפט, אין הכוונה לניתוק קשר שאין בו הצדקה ממשית, אלא במעשה במזיד שמטרתו לגרום להמשכו של ניתוק הקשר.

ביהמ"ש דן בשאלת הדרכים הפתוחות בפני בית המשפט לעסוק בסוגיית ניכור הורי לעת הזו, והניח כי כלל הסנקציות הכלולות בחוק ההוצאה לפועל חלות גם במקרים זה כלפי הורה התורם לניתוק קשר, ועוד הוסיף את גישת בית המשפט המחוזי שניתן גם להפחית מזונות, לנקוט הליכי בית משפט, לנקוט הליכים פליליים, לנקוט סנקציות של מאסר וכן הלאה.סיכומו של דבר: הערעור מתקבל ופסק דינו של בהמ"ש קמא בוטל.