תביעת האישה למחצית מהזכויות בדירה שרשומה ע"ש הבעל, נרכשה על ידו לפני הנישואים, ומחציתה מומנה באמצעות משכנתא מחשבונם המשותף של הצדדים. סמוך לפני הנישואים חתמו על הסכם ממון, הקובע בין השאר כי "הדירה לא תובא בחשבון בשום צורה שהיא לצורך איזון משאבים בין הצדדים". לאחר נישואיהם, הצדדים ערכו הסכם ממון שני, לפיו הצדדים מסכימים כי האישה תפתח חסכונה זה בסך של 100,000 ₪ לטובת כיסוי חלק מיתרת המשכנתא הרובצת על הדירה, וכן כי הצדדים מסכימים, כי תהא זכאית האישה לקבל מחצית משווי הדירה. הצדדים חתמו על ההסכם, אולם תוך הונאה, מרמה וחוסר תום לב, סירב הבעל לאשרו כדין. השאלה המרכזית הניצבת בפני ביהמ"ש הינה, משמעותו ותוקפו של הסכם הממון השני.