עדכוני פסיקה

דיני משפחה ומעמד אישי

פברואר 2018

פסיקת מזונות בהתאם להלכה החדשה של בית המשפט העליון 919/15

רע"א 8068/16 קטן נ' כהן (ניתן ביון 25.1.18 מפי כב' השופט נ' הנדל)

כאשר התובע טוען שהלווה כספים לנתבע, נטל ההוכחה יהיה עליו להוציא מחברו. כאשר הנתבע מודה שקיבל כספים מהתובע אך טוען שקיבל את הכסף במתנה, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע.
למעשה בתחילת ההליך הנטל מוטל על התובע, אולם משהודה הנתבע בקבלת הכספים, הנטל עובר אליו להוכיח שקיבל אותם במתנה. במישור הכלכלי, ראו כמה זמן, מתח וכסף הוציאו הצדדים, כשמסמך קצר ויעיל, מבעוד מועד, היה חוסך את כל אלו.

פסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון דן בסכסוך אזרחי (שאינו משפחתי), אמנם, בעל ערך גם לתחומינו. במקרים של יחסי קרבה מיוחדים בין הצדדים (לדוג' הורה וילד), הנטל להוכחת אופי הכספים - מתנה (שאין להשיבה) או הלוואה (שיש להשיבה) - מוטל על התובע. להבדיל ממקרה זה, בו לא מתקיימים בין הצדדים אותם יחסי קרבה, ולכן הנטל להוכיח את טענת המגן בדבר קיומה של מתנה, מוטל על הנתבע. מדובר בשאלות מורכבות, ולעיתים תיקים אלו נמשכים שנים, בניגוד לתיקים מסחריים – בתיקי משפחה, קשה מאוד להוכיח האם מדובר בהלוואה או מתנה, שכן, העברות הכספים מתבצעות ללא חוזה, ללא הוכחה בכתב, על בסיס אמון וכחלק משגרת החיים בין בני המשפחה.

דמי מזונות = שיעור במתמטיקה!

תמ"ש 11813-08-15 נ.ו. נ' ר.ו. (ניתן ביום 11.1.18 מפי כב' השופטת ס. אופק)

תביעת למזונות ומדור קטינה (בת 5 במועד הגשת התביעה, במועד מתן פסה"ד כבת 7). לאור הקושי הפרשני שמעוררת ההלכה החדשה במזונות ילדים (בע"מ 919/15), בפס"ד זה, ביהמ"ש בוחר בפרשנות תכליתית – כי בפסיקת המזונות אין משמעות גדולה לסוג המשמורת אלא לזמני השהות בפועל של כל אחד מההורים עם ילדם. לשיטת בית המשפט, על מנת להגיע לחיוב המזונות הכולל יש להשתמש במודל "ששת השלבים", כך ש – הורה א' (בדרך כלל בעל ההכנסה הגבוהה) מעביר את דמי המזונות להורה ב' (בעל ההכנסה הנמוכה), תוך חיבור של שלושה רכיבים:  [סכום המזונות] = [רכיב מדור]+[ רכיב תלוי שהות] + [רכיב לא תלוי שהות].

לא התבלבלתם, אתם קוראים נכון – לפי פס"ד זה (ועוד פסקי דין אחרים שהבאנו בעדכונים הקודמים), בתי המשפט מפרקים את החיים הדינאמיים, את צרכי הילדים המשתנים, את המציאות כפי שהיא – לתוך נוסחה מתמטית קרה שתקבע את חבות ההורים במזונות הילדים. חשוב להכיר את המאטריה לפיה פועל פס"ד זה, לניהול נכון של תיקי מזונות, והערכת ציפיות של הלקוח/ה.

הורות פסיכולוגית

תמ"ש 58503-05-16 פלונית נ' אלמונית (ניתן ביום 25.1.18 מפי כב' ס. הנשיאה השופט נ. פישר)

תביעה למשמורת משותפת. הצדדים – בנות זוג לשעבר שנפרדו לאחר כ-11 שנים של מערכת יחסים זוגית, וכ-4.5 שנים לאחר לידת הקטין. הנתבעת היא האם הביולוגית, המתנגדת להכיר בזכויותיה של התובעת, אשר בינה לבין הקטין אין קשר ביולוגי ואף לא קשר משפטי.  ביהמ"ש פסק כי לא ניתן לנתק את הקשר של בת הזוג מהקטין, שעה שהיא חיה עם הקטין כבת זוגתה של אמו הביולוגית, תחת אותה קורת גג, בשיתופיות מלאה כאשר שתיהן מבצעות יחד את כל המטלות הנדרשות לגידול הקטין במשך תקופה לא מבוטלת.

בפסיקה, וכן באקדמיה, התפתחה בשנים האחרונות גישה המכונה "הורות פסיכולוגית". גישה זו התפתחה מסיבות שונות, בין היתר, במקרים בהם לא מדובר בתא משפחתי של בעל ואישה המביאים לעולם יחד ילד משותף. ביהמ"ש מציין את כברת הדרך המשמעותית והראויה שעשו בני זוג מאותו מין במאבקם אשר הניב פרי על הכרה בזכויות הוריות משותפות. אין בעובדה שבנות הזוג החליטו לסיים את מערכת היחסים ביניהן בכדי לאיין את השנים בהן תפקדה התובעת כאמו של הילד. הכרה בזכויות הוריות מתבססת על מחויבות אשר חייבת להישמר תמיד, גם ברגעי קושי ומשבר. קביעה זו נכונה וחלה על כל תא משפחתי ועל כל ההורים באשר הם.

הסכם ממון שלא אושר – מחייב או לא מחייב? זו השאלה

תמ"ש 54093-03-16 ל' ס' נ' א' ס' (ניתן ביום 21.1.18 מפי כב' השופט מ. הכהן)

תביעת האישה למחצית מהזכויות בדירה שרשומה ע"ש הבעל, נרכשה על ידו לפני הנישואים, ומחציתה מומנה באמצעות משכנתא מחשבונם המשותף של הצדדים. סמוך לפני הנישואים חתמו על הסכם ממון, הקובע בין השאר כי "הדירה לא תובא בחשבון בשום צורה שהיא לצורך איזון משאבים בין הצדדים". לאחר נישואיהם, הצדדים ערכו הסכם ממון שני, לפיו הצדדים מסכימים כי האישה תפתח חסכונה זה בסך של 100,000 ₪ לטובת כיסוי חלק מיתרת המשכנתא הרובצת על הדירה, וכן כי הצדדים מסכימים, כי תהא זכאית האישה לקבל מחצית משווי הדירה. הצדדים חתמו על ההסכם, אולם תוך הונאה, מרמה וחוסר תום לב, סירב הבעל לאשרו כדין. השאלה המרכזית הניצבת בפני ביהמ"ש הינה, משמעותו ותוקפו של הסכם הממון השני.

הלכה היא, כי הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט או בית הדין על פי הפרוצדורה הקבועה בחוק, הוא ללא תוקף. אך לכל כלל ישנו חריג. ביהמ"ש קובע כי במקרה זה, בו צד אחד נוהג בחוסר תום לב, ולאחר שנהנה מהוראות ההסכם המטיבות עמו, מתנער ממנו וטוען כי ההסכם לא תקף – צד שכזה מושתק ומנוע מלטעון כי ההסכם אינו מחייב שכן לא אושר כדין. הגעתם לרגע המיוחל וחתמתם על הסכם? אל תעצרו שם – תאשרו אותו כדי שיהיה תקף.