עדכוני פסיקה

דיני משפחה ומעמד אישי

ספטמבר 2018

לא להפחתת מזונות

תלה"מ 10726-05-18 א.ק. נ' ע.ק. (ניתן ביום 6.9.18 מפי כב' כב' סגן נשיא השופט א. זגורי)

התובע אב הגיש תביעה לביטול או הקטנת המזונות על בסיס הלכת בע"מ 919/15. בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי אין תחולה רטרוספקטיבית להלכת 919/15 על חיובי מזונות שמקורם בהסכם שנערך לפני שניתנה הלכת בע"מ 919/15 ובנוסף, אין לראות בהלכת  בע"מ 919/15 לכשעצמה שינוי נסיבות המצדיק לבדו שינוי החיוב במזונות הילדים שנקבע בהסכם. אבות הורים המבקשים להפחית מזונות שנקבעו בהסכם עדיין יהיו מחויבים להוכיח שינוי נסיבות עובדתי ומהותי כבעבר וכן לעמוד בתנאים נוספים.

בפסק דין זה ביהמ"ש סובר כי לא די בהלכת בע"מ 919/15 להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בחיוב מוסכם של אב במזונות ילדיו. השיקולים של סופיות הדיון, הסתמכות הצדדים וטובת הילדים עולים על עקרונות ההלכה החדשה. הלכת בע"מ 919/15 לא סיפקה בידי הערכאות הדיוניות כללים מנחים ברורים לעניין יישומה במקרים שונים וקבעה שיקול דעת נרחב לפעול לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובמקרה זה הוכח, כי התובע בא לבית המשפט שלא בכפיים נקיות ומניע אותו מניע שהוא איננו טובת הילדים ולא עיקרון השוויון או הצדק אלא מניע אישי ואולי אף נקמני כלפי האם, ולכן ביהמ"ש לא ייתן יד.

כן להפחתת מזונות

תלה"מ 18283-10-17 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 1.8.18 בפני כב' השופט ניצן סילמן)

תביעה לביטול חיוב האב בדמי מזונות על בסיס הלכת בע"מ 919/15. הצדדים ערכו ביניהם הסכם גירושין (טרם הלכת בע"מ 919/15) אשר קיבל תוקף פס"ד. הוכחו שני רכיבים: הן מגורי האם עם בן זוג, והן חלוקת זמנים מהותית אצל האב ביחס לבן, כששניהם יחד (ואולי אף לחוד) מהווים שינוי נסיבות.

בפס"ד זה נקבע כי ביחס לפסיקת העבר, לאור הלכת 919/15 די בשינויי נסיבות קלים יותר במיוחד בעת קיום הסדרי חלוקת זמנים שוויוניים או קרוב לכך המצטרפים להלכת 911/15, בכדי לקבוע שחלו שינויי נסיבות המצדיקים התערבות בגובה המזונות. עוד נקבע כי אין מקום לאפשר דרישה רטרואקטיבית של השבת מזונות, וחשוב מכך, יש לבחון לא רק חלוקת זמנים בין ההורים אלא גם חלוקת הנטל בפועל (לא רק חלוקת לילות אלא אחריות הורית של ממש – רכישת ציוד בסיסי, ליווי ילדים בעת מחלתם, בחופשות ארוכות, בחגים וכיו"ב).

לעניות דעתנו, אין להחיל דין זהה על צדדים שערכו הסכם גירושין (שאז לעמדתנו יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, המצטרף להלכת 919/15) לצדדים שניתן בעניינם פס"ד למזונות קטינים (שאז שינוי הנסיבות יכול להיות קל יותר, אך חייב להתקיים שינוי ואין די רק בהלכת 919/15).

זה גם שלי!

תיק רבני (חיפה) ‏1151268/2 פלוני נ פלונית

הכרעה במספר מחלוקות בין בני זוג לשעבר, עיקר הדיון עסק בדחיית בקשה להכרה בשיתוף ספציפי בחשבון בנק שהומר ממניות בחברת הזנק שהיו על שם התובע מלפני הנישואין. התובע שמר באדיקות על אי שיתוף הנתבעת בכספים אלו, ומשכך, קבע ביה"ד שעל פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, אין בו שיתוף.

שימוש בנכסים מלפני הנישואין, במהלך הנישואין, יכול להיות "טריקי". מצד אחד, בעל הנכס מביא ברוח טובה ובאחריות לתא המשפחתי כספים מתוך נכסיו, משאבים שעמל עליהם בגפו עוד טרם הנישואין. מצד שני, בבוא היום יכול לבוא בן הזוג האחר ולומר – "אחרי כל השנים האלו, זה גם שלי!". בפס"ד זה נקבע כי אף אם התובע נתן לנתבעת מתנה וקנה לה דבר מה מכספים אלו, זה לא פוגע מבעלותו הבלעדית בכספים אלו ואין זה שיתוף מוחלט בכספים אלו, שהרי על פי חוק, נכס שנרכש לפני הנישואין שייך לבעליו, ואינו מתאזן או מתחלק. בהקשר זה ביה"ד מציין כי לעמדתו, אין בהוצאת כספים מהחשבון לשימוש משותף, להעיד על כוונת שיתוף. יש לראות במעשה זה של התובע כמעשה הומניטרי, מוסרי וראוי גרידא לרווחת המשפחה וכלכלת הבית, ועל כך יש לנתבעת להודות על הנאתה מכספים אלו.

הלוואה או מתנה?

תיק רבני (טבריה) 1003727/5 פלוני נגד פלונית (ניתן ביום 29.6.18)

תביעת האישה לקבוע כי הסכום שנתן אביה לצדדים לצורך רכישת הבית ניתן כהלוואה ולכן מדובר בחוב משותף ועל הבעל להחזיר את חלקו בהלוואה. לטענת האיש, הכספים ניתנו כמתנה ולכן הוא אינו חייב להחזירם. האישה טענה כי הצדדים החזירו לאב את סכומי החזר ההלוואה ששילם מדי חודש בחדשו, אך לא הוכיחה את דבריה. מאידך, גם האיש לא הוכיח שהסכום ניתן כמתנה. מכיוון שכך, ביה"ד פנה למקורות ההלכה לברר כיצד יש לפסוק במצב כזה.

שימו לב שניתנה הסכמת הצדדים והאב לסמכות בית הדין על כל המעורבים, וכן לנתון מהותי נוסף – הדירה נשוא המחלוקת נרשמה לבעלות בתה של האישה (מקשר קודם) ולא על שם הצדדים. ביה"ד קבע כי הכספים ניתנו כהלוואה ועל כן חלקו של האיש בהלוואה זו יוחזר. על פי מקורות ההלכה, כאשר אדם נותן לחברו סכום כסף גדול שאין מקובל לתתו כמתנה, ולא סוכם ביניהם אם הנתינה מהווה מתנה או הלוואה, הדבר נחשב כהלוואה והמקבל חייב להחזיר את הסכום לנותן. וגם בנידון, אין כל היגיון שאדם ייתן מתנה בסכום כה גדול לחתנו ואף ישעבד לשם כך את דירתו, כאשר הוא איננו איש עשיר במיוחד – מבלי לצפות לקבל כספים אלו בחזרה.