עדכוני פסיקה

דיני משפחה ומעמד אישי

מרץ 2018

מזונות ילדים גבוהים במיוחד

רמ"ש 32460-02-18 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 25.2.18 מפי כב' השופט נ. שילה)

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר חייבה את המבקש במזונות זמניים בסך כולל של 40,500 ₪ לחודש בתוספת מחצית מההוצאות המיוחדות. 

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ופסק כי סיכויי הבקשה לרשות ערעור על המזונות הזמניים אינם גבוהים, כמו כן, מדובר בחיוב כספי ולא הוכח שאם הערעור יתקבל, האם לא תוכל להשיב לאב את הכספים.

החלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה הקובעת סכום מזונות ילדים גבוה במיוחד, והעובדה שההחלטה "עברה" גם את ערכת הערעור היא בשורה חשובה, לאור הלכת המזונות בבע"מ 919/15. ביהמ"ש לענייני משפחה פוסק סכום מזונות זמניים גבוה על אף רוח הפסיקה החדשה והדרישה לצמצום במזונות הילדים. ביהמ"ש המחוזי (בדרך של בקשת עיכוב ביצוע) מאשרר את הסכום שנפסק, ובין השורות גורס כי הצמצום במזונות לא יהיה על גבם של הילדים, ולא ישמש ככלי בידי מי מההורים לפגוע בצורה בוטה באורח חייהם של ילדיהם רק משום הגירושין.

פסיקת מזונות לאור ההלכה החדשה ושאלת התחולה הרטרואקטיבית

עמ"ש 2649-01-16 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 27.2.18 מפי כב' השופט י. שנלר)

ביהמ"ש המחוזי קבע כי אין להתערב בקביעת החיוב במזונות הזמניים, וגרס כי חיובו של האב גבוה לאין שיעור ביחס לשיעור הפסיקה. עם זאת, נקבע כי לא היה מקום להחלה רטרואקטיבית של המזונות מיום הגשת התביעה. על מנת שהילדים לא יימצאו חסרים, יכול שביהמ"ש יורה על דרך קיזוז לשיעורים, חלוקת כספים במסגרת הדיון הרכושי ועוד פתרונות, אשר יבטיחו כי לא יגרם מצב שלא יהיה לילדים.

ביהמ"ש גורס כי די בפער שבין החיוב במקרה הספציפי לעומת החיוב המקובל בפסיקה, כדי לדחות את הערעור של האם על גובה המזונות. ביהמ"ש לא מסתפק בבחינת נסיבות המקרה הספציפיות כאשר הוא בוחן את שאלת המזונות, אלא מבטו פונה גם כלפי חוץ ואינו מסתפק במה "שמקובל".

איזון לא שוויוני בתמורת דירת מגורים שרשומה בחלקים שווים

תמ"ש 52556-07-15 ה.א ת.ז. נ' ל.ה.ע (ניתן ביום 24.1.18 מפי כב' השופטת ה. גורביץ שינפלד)

בפסק דין זה, ביהמ"ש קובע, בין היתר, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה של תמורת הדירה שנרשמה לבעלות הצדדים בחלקים שווים ביניהם, באופן שאינו מחצה על מחצה. ביהמ"ש מוצא לנכון לקבוע שחלקו של התובע בתמורה ממכירת הדירה יעמוד על שיעור של 36% וחלקה של הנתבעת יהא בשיעור של 64%.

בין היתר, הובאו בחשבון העובדות הבאות: רכישת הדירה המשותפת התאפשרה הודות להון עצמי אשר מקורו בכספי מכר דירה שנרכשה בהסתמך על זכויות הנתבעת כאם חד הורית לשני קטינים (שאינם משותפים לנתבעת ולתובע), העובדה כי המכר נעשה לאחר תקופה קצרה, תקופה החיים המשותפים הקצרה, הפרשי ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות הגבוה של התובע.

פסק דין זה מהווה כרסום נוסף להלכה משפטית של עשרות שנים, לפיה רישום הזכויות בטאבו הוא הקובע. רשמת חצי חצי למרות שהבאת יותר - הרישום קובע. בפסק הדין מופעל החריג לאיזון המשאבים, המאפשר לבית המשפט, לאחר בחינת מכלול נסיבות המקרה לגופו, ובנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, לקבוע כי איזון נכס מנכסי הצדדים לא יהיה מחצה על מחצה. לצד פסק דינה של כב' השופטת ד"ר ו. בן שחר שפירטנו אודותיו בעדכון פסיקה קודם (למעבר לעדכון), פסק דין זה, אם יוותר על כנו ללא שינוי, מהווה פריצת גדר משמעותית בדיני המשפחה. כבר נאמר – מהפכות מתחילות בשקט (והפעם מחיפה).

ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים לעניין עיכוב הליכים לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה

תיק ‏1116230/2 (רבני גדול) פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 28.11.17)

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות את כל סדרי הדיון ופרקי הזמן המוקצבים עבורם בחוק. תקנות אלו חלות על כל התביעות בבית המשפט לענייני משפחה. הכלל הקובע הוא כי ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים שנקבעו בתקנות או נקבעו על ידי בית המשפט, קביעה זו היא חדה וברורה ואינה נזקקת לכל פרשנות. המקרה האחד והיחיד שהוחרג על ידי המחוקק הוא כאשר הערכאה השיפוטית עצמה קבעה בהחלטתה כי לגבי הוראה או החלטה מסוימת כלולים גם ימי הפגרה. כל עוד אין החלטה כזו, הרי שהקביעה הברורה היא כי ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים.

במרכז פסה"ד עמדה השאלה – האם היה מקום לכלול את ימי פגרת הפסח בתוך אותה תקופה של 15 יום העומדת לרשות אותו צד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך? ביה"ד הרבני הגדול קובע כי לא היה מקום לכלול את ימי פגרת הפסח בתוך אותה תקופה של חמישה־עשר יום, ולפיכך המערערת (שהגישה את הבקשה ליישוב סכסוך) פעלה במסגרת החוק.

בפס"ד זה, שחשוב מאוד להכיר, בית הדין הרבני הגדול אומר את דברו לעניין מירוץ הסמכויות ובהירות ההתנהלות במסגרת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה.