תקנות סדר הדין האזרחי קובעות את כל סדרי הדיון ופרקי הזמן המוקצבים עבורם בחוק. תקנות אלו חלות על כל התביעות בבית המשפט לענייני משפחה. הכלל הקובע הוא כי ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים שנקבעו בתקנות או נקבעו על ידי בית המשפט, קביעה זו היא חדה וברורה ואינה נזקקת לכל פרשנות. המקרה האחד והיחיד שהוחרג על ידי המחוקק הוא כאשר הערכאה השיפוטית עצמה קבעה בהחלטתה כי לגבי הוראה או החלטה מסוימת כלולים גם ימי הפגרה. כל עוד אין החלטה כזו, הרי שהקביעה הברורה היא כי ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים.

במרכז פסה"ד עמדה השאלה – האם היה מקום לכלול את ימי פגרת הפסח בתוך אותה תקופה של 15 יום העומדת לרשות אותו צד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך? ביה"ד הרבני הגדול קובע כי לא היה מקום לכלול את ימי פגרת הפסח בתוך אותה תקופה של חמישה־עשר יום, ולפיכך המערערת (שהגישה את הבקשה ליישוב סכסוך) פעלה במסגרת החוק.