עדכוני פסיקה
מאי 2019
איש, אישה, הסכם ופרשנות
תלה"מ 9291-12-17 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 5.6.18 מפי כב' השופט י. שקד)
בני הזוג הסדירו את כל ענייניהם הרכושיים בהסכם גירושין, בין היתר, קבעו שדירת המגורים המשותפת תירשם על שם שניהם בחלקים שווים ושמכירתה תבוצע תוך 10 שנים, אלא אם יודיע האיש (לקוח משרדינו) על רצונו בפירוק שיתוף במועד מוקדם יותר. בהתאם להסכם, מסר האיש הודעתו על רצונו במכירת הדירה. האישה סירבה לעשות כן, בניגוד להוראות ההסכם. הוגשה תביעה (באמצעות משרדנו) לקיום ההסכם ולמכירת הבית, ובמסגרתה ניתן פס"ד בהסכמה לפיו האישה תרכוש את חלקו של האיש בדירה בניכוי מחצית המשכנתא, וכן נקבע מנגנון של פיצוי למפר ההסכמה. עת הגיע המועד האחרון לביצוע פסה"ד המוסכם, האישה סירבה להעביר את התשלום לאיש וטענה שהאיש צריך לשלם את כל יתרת המשכנתא. בנסיבות אלו, הוגשו שתי תביעות (באמצעות משרדינו) – למתן צו לפירוק שיתוף ופס"ד הצהרתי על הפרת ההסכם וחיוב בפיצוי המוסכם.
שתי הערכאות הנכבדות, ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' השופט י. שקד, יוני 2018) וביהמ"ש המחוזי (מרץ 2019), אימצו את פרשנות מרשינו להוראות ההסכם ופסה"ד ופסקו כי האישה הפרה את הסכם הגירושין ומחויבת בתשלום פיצוי לאיש.
הליכים בהם ייצגו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שחר מלול שיבר.
לשון הרע בין בני זוג לשעבר
ת"א 47814-09-17 ביבי נ' איטח (ניתן ביום 24.3.19 מפי כב' השופטת הבכירה א. פרוסט-פרנקל)
מידע על עברו הזוגי של אדם והיחסים האינטימיים אותם מנהל עם בת/בן זוגו הנם עניינו הפרטי. בסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות מצא המחוקק להתייחס בצורה ספציפית "לעברו המיני" של אדם המהווה זכות מוגנת. בפסק דין זה מדובר על נתבע, בן זוגה לשעבר של התובעת, שפנה שוב ושוב לבן זוגה החדש בתיאורים משמיצים כלפי התובעת, לרבות אמירות המהוות לשון הרע, אשר הובילו בסופו של יום לסיום הקשר הזוגי של התובעת עם בן זוגה. נקבע כי מעשיו של הנתבע מהווים חדירה לפרטיותה של התובעת שלא כדין. כמו כן, השימוש לרעה אותו עשה הנתבע במידע אישי ואינטימי (שכלל לא הוכח כנכון ואמיתי), בשיחותיו עם בן הזוג לשם פגיעה בתובעת, מהווה לשון הרע ופוגם במתחם הפרטיות הבסיסי ביותר עליו ביקש המחוקק להגן.
ביהמ"ש פסק כי הנתבע ביצע עוולת לשון הרע נגד התובעת, פגע בפרטיות התובעת, כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות, וישלם לתובעת פיצוי בגין עוולת לשון הרע בסך 40,000 ₪, ובגין הפגיעה בפרטיות סך של 10,000 ₪.
במסגרת זו, ראוי לציין את בג"צ 04/6650 פלונית נ' ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (מיום 6.5.14), פס"ד מנחה בנושא פרטיות בין בני זוג. תיק שהובילו עוה"ד פסח קניר ועוה"ד ענבל לאור צדיק ממשרדנו.
מזונות ילדים 1#
תלה"מ 29012-05-18 א.פ נ' צ.פ (ניתן ביום 15.4.19 מפי כב' השופטת ו. שביט פינקלשטיין
תביעה לביטול מזונות קטינים ותביעה להעברת משמורת שהגיש אב בטענה לשינוי נסיבות מהותי; ותביעה נזיקית לביטול דמי המזונות בגין טענות מרמה כביכול של האם. התביעות נדחו. לעניין התביעה לביטול מזונות קטינים: לעמדת ביהמ"ש אין בהלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה, בכדי ליצור עילה היוצרת שינוי נסיבות מהותי, המצדיק פתיחת ההליך מחדש ובחינת הגדלת המזונות או הפחתתם, באופן אוטומטי – רק אם לאחר בחינת כל הראיות בתיק, לרבות ניהול הליך הוכחות, יסבור ביהמ"ש, כי יש הצדקה לשינוי שיעור המזונות, אזי ישתמש במבחנים שנקבעו בהלכת 919/15 לצורך אומדן המזונות, בהתאם למבחנים שנקבעו שם. לעניין התביעה הנזיקית: התובע טען כי פסה"ד למזונות ניתן על סמך מצג שווא שהציגה הנתבעת, לפיו היא משתכרת הרבה מתחת לשכרה האמיתי ולכן חישוב המזונות נעשה באופן שגוי. ביהמ"ש קבע כי הדרך להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי עובדתי בהכנסות הצדדים, לאחר שניתן פסק הדין, היא במסגרת תביעה להפחתת/ביטול מזונות כפי שעשה התובע בפועל, אולם לא ניתן לבטל פסק דין חלוט וסופי המהווה מעשה בית דין, באמצעות הגשת תביעה בנזיקין הנסמכת על טענת מרמה שלא הוכחה.
בהחלטתו, ביהמ"ש מייחס חשיבות לריבוי התביעות להפחתת / ביטול מזונות קטינים המוגשות לביהמ"ש לענייני משפחה בעקבות בע"מ 919/15, ולשיטתו על התובע להניח כבר במסגרת כתב התביעה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת שינוי נסיבות מהותי להפחתה ו/או להגדלת מזונות, וזאת על מנת לאפשר כניסה מחודשת לבירור העובדות, כמצוות בע"מ 919/15.
מזונות ילדים 2#
תלה"מ 55661-03-18 פלונית נ' אלמוני (ניתן ביום 4.4.19 מפי כב' השופט ט. פפרני)
עסקינן בבקשה לסילוק תביעה על הסף, של תביעת האם כנגד האב, להגדלת דמי המזונות עליהם הסכימו הצדדים, בסך של 2,800 ₪, עבור בנם הקטין של הצדדים, בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. כשנה לאחר אישור ההסכם, האם הגישה תביעה שעניינה הגדלת דמי המזונות והרחבת זמני השהות. נטען כי לאור לחצים, שכנועים והבטחות מטעם האב נחתם הסכם שאינו מפרט את מלוא הסכומים שישולמו בעבור הקטין, וכי ביום הדיון לא רצתה לחתום על ההסכם אשר נשען על הבטחות שניתנו מחוץ להסכם. האב הגיש כתב הגנה, לפיו יש לסלק את התביעה על הסף בשל חוסר תום לב קיצוני. ביהמ"ש גרס כי הטוען לשינוי נסיבות צריך להוכיח שינוי נסיבות מהותי, שלא נצפה ולא היה ניתן לצפותו בעת החתימה על ההסכם, ופירט כי שינוי במזונות שנפסקו ייעשה רק במקרים נדירים ובהתקיים תנאים מצטברים שנקבעו עפ"י הפסיקה. ביהמ"ש לא התרשם כי האם הוכיחה, ולו לכאורה, ובמידה הנדרשת לשלב מקדמי זה, כי חל שינוי נסיבות מהותי וכי הנתבע מפר את זמני השהות, ומכל מקום, לא הפרה כה יסודית המחייבת דיון מחודש בסוגיית המזונות, והורה על סילוק התביעה על הסף.