בקשה למתן צו קיום צוואה, התנגדות ובקשה למתו צו קיום לצוואת שכיב מרע והתנגדות לה. התובעים הגישו בקשה למתן צו קיום לצוואתה מיום 30.6.1980. הנתבעים הגישו התנגדות ובקשה למתן צו קיום לצוואת שכיב מרע. בהתנגדות למתן צו קיום לצוואה נטען כי הצוואה אינה משקפת את רצונה האחרון של המנוחה – לחלק את כל עיזבונה שווה בשווה בין כל ילדיה, והמדובר הצוואה שנשתכחה. ביהמ"ש, בצעד חריג, קבע כי לשונה הפשוטה של צוואת המנוחה שנכתבה לפני 33 שנים – אינה עונה על רצונה ומשכך אין להסתפק רק בה. מדובר באחד המקרים הנדירים בהם ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה כי מדובר בצוואה שנשתכחה על ידי המנוחה ואינה משקפת את רצונה ("לטעמי המקרה כאן, הוא אחד מבין מקרים נדירים בהן יש לקבוע כי הצוואה היא צוואה שנשתכחה, לפנות לנסיבות החיצוניות ולא לפרש הצוואה בהתאם.") – ועל כן יש לפנות לנסיבות החיצוניות. בנסיבות אלו מצאה השופטת כי יש לפרש ולהשלים החסר בצוואה שנשתכחה בהתאם לנסיבות, עמדותיה ויחסה של המנוחה לילדיה, שהשתנו – מאז מועד עריכת הצוואה, כאמור 33 שנים טרם פטירתה.