עדכון פסיקה
מרץ 2022
פגיעה בסמכותו הדיונית של בית משפט לענייני משפחה שטרם קם מכיסאו
בע"מ 633/22 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 9.3.22 מפי כב' השופט ש. שוחט)
בבית המשפט לענייני משפחה, מונה מומחה והוגשה חוות דעת. המומחה נחקר, ולאחר שהמומחה ביקש שהות כדי להשיב על שאלה זו במסגרת חקירתו, נעתר ביהמ"ש לענייני משפחה לבקשת המומחה וקבע כי האחרון יגיש התייחסותו בכתב, באשר לאפשרות לצמצום זמני שהות של הקטינות עם אמן ו/או העברת המפגשים למסגרת עם פיקוח. האם הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והמותב שדן בה (המותב שנותר בדעת מיעוט בפסה"ד בערעור הקודם), קיבל את ערעור האם והחליט לבטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, תוך שהתערבותו נומקה בקשיים, הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי. בפן המהותי, כב' ביהמ"ש המחוזי חזר על עיקר הקביעות שנקבעו בדעת המיעוט שניתנה על ידו בפסה"ד בערעור הקודם, וזאת אגב ניתוח חוות דעת המומחה.
האב (לקוח המשרד) עתר בבקשת רשות ערעור על פס"ד זה לבית המשפט העליון, ובעתירתו העיקרית עתר להורות על ביטול כל הקביעות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בפן המהותי, שכן יש בהן פגיעה בסמכותו הדיונית של בית משפט לענייני משפחה שטרם קם מכיסאו, יש בהן כדי להוביל לכבילת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, מה גם שקביעות אלו סותרות את דעת הרוב שנקבעה בערעור קודם. כב' ביהמ"ש העליון קיבל את עתירתו העיקרית של האב, והורה על בטלות הפסקאות בפסה"ד המחוזי שנגעו לפן המהותי, לרבות ביטול ניסיון של ביהמ"ש המחוזי לנתח את חוות דעת המומחה, טרם שעשה זאת בית המשפט לענייני משפחה. בתיק ייצגו עו"ד יהונתן קניר ועו"ד שי גבאי ממשרדנו.
שיח המשמורת - עניין אָנַכְרוֹנִיסְטִי או שגור?
תלה"מ 35697-03-21 ד.א. נ' נ.א. (ניתן ביום 13.3.22 מפי כב' השופט א. זגורי)
בימינו אנו, "שיח המשמורת" מתנהל בדואליות. מצד אחד, בהליכים משפטיים הנטייה היא להתעלם ולהעלים מונח זה תוך שימוש במונחים של אחריות הורית ודיון ענייני בשאלות זמני שהות, מקום מגורים וענייני אפוטרופסות אחרים. מצד שני, ביחסים של משפחות מול גורמים חיצוניים שאינה ביהמ"ש, המונח "משמורת" עדיין שגור ומקובל בהקשרים שונים. במקרה דנא, האם עותרת במסגרת התביעה הרכושית לעיכוב פירוק שיתוף בדירת המגורים, כאשר כל הוראות החיקוק המתייחסות לעיכוב פירוק השיתוף בדירת מגורים של בני זוג מתייחסות "להורה המחזיק בילדים".
לפיכך, נדרש ביהמ"ש לשאלה – האם יש להגדיר הורה "מחזיק" או "משמורן" בקטינות לצורך קביעת זכאות מקדמית של האם לעתור לעיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים?
ביהמ"ש בחר להימנע משימוש במושגי משמורת והחזקת ילדים בהכרעה השיפוטית ולקבוע כי האחריות ההורית של ההורים ביחס לבנותיהם תישאר משותפת. עם זאת, מצא ביהמ"ש לפתור את עניין זה בכך שקבע כי האם נחשבת "למחזיקה בקטינות" לצרכי עיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים ולצרכי כל הזכויות המשולמות "להורה משמורן" מגורמי ממשלה וגורמים מוניציפליים. במקרה זה, לא ניתן לבצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים בקיבוץ (בהליכי שיוך) באמצעות מכירתו לצד ג' אך ניתן להעביר זכויות מבן זוג אחד למשנהו. האישה הצהירה כי אינה יכולה לממש זכות קדימה ולרכוש את זכויות האיש בבית, ועותרת לדחות את מועד פירוק השיתוף עד אשר בתם הצעירה של הצדדים תגיע לגיל 18 שנים. האיש טוען כי ביכולתו לרכוש זכויות האישה בדירה והוא מבקש לעשות כן ולאלתר.
בנסיבות הייחודיות של המקרה ביהמ"ש סבור כי יש לקבוע "מדור ספציפי לקטינות" באופן שיעכב את פירוק השיתוף בדירה לשם הגנה על טובת הבנות הקטינות ודאגה לרווחתן, וזאת תוך שימוש בסעיף 6(ד)(4) לחוק יחסי ממון המנחה את ביהמ"ש להתחשב בטובת הילדים ורווחתם במסגרת הסדר איזון המשאבים וסעיף 6א' לחוק יחסי ממון המסמיך את ביהמ"ש לעכב פירוק שיתוף בדירה המגורים עד חסידור המדור החליפי. בהקשר זה צוין כי מדובר בקטינות הקשורות לבית ולקיבוץ בו גדלו, והן הצהירו כי לא יגורו עם אביהן ככל שירכוש את זכויות אמן בדירה, על כן פירוק שיתוף מיידי בדירה עלול לפגוע קשות ברווחתן של קטינות ובמצבן הפסיכולוגי.
הימנעות מהצורך לקבוע "בית עיקרי" במסגרת ההכרעה השיפוטית
תלה"מ 5157-05-20 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 20.3.22 מפי כב' השופט א. זגורי)
כיום נראה כי ברוב מכריע של הסכסוכים בבתי המשפט לענייני משפחה, הנטייה תהיה שלא לתייג הורה זה או אחר כמשמורן או כמחזיק של הילד וההכרעות השיפוטיות ניתנות תוך שימוש במטבעות לשון ודיון ענייני בשאלות זמני שהות, מקום מגורים של הילדים וענייני אפוטרופסות אחרים. ביהמ"ש הביא את דבריו של כב' השופט שוחט, שהיטיב להסביר את השינוי בשיח על רקע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תוך שהציע לזנוח סופית את מושג המשמורת וההחזקה לטובת מושגי הסדרי שהות ומימוש אחריות הורית. אל מול גישתו של כב' השופט שילה, הסבור כי יש לאפשר במקרים חריגים של עימות עצים בין הורים לקבוע הורה אחד כמשמורן לצרכי קבלת החלטות אינהרנטיות לטיפול ולגידול הילד באופן שוטף מבלי שההורה האחר יוכל לסכל זאת.
העו"ס לסדרי דין ביקשה להימנע מהגדרת מי מההורים כמשמורן או להמליץ על משמורת משותפת ולהסתפק בהמלצה בעניין זמני שהות. ביהמ"ש סבור כי הצדדים ו/או הילדים אינם צריכים את מושג 'המשמורת' כדי לנהל את האחריות ההורית המשותפת. התעקשות האב על 'משמורת משותפת' והתעקשות האם על 'משמורת בלעדית' נראה כי הייתה קשורה יותר ברצונם להשיג הישגים הנוגעים לעניינים הכלכליים שביניהם. ביהמ"ש קבע כי לאור האמור בדיון לעיל והנחיית הפסיקה, לא נראה כי יש כל צורך להגדיר מי מההורים כ"משמורן" ביחס לקטינים.
במקרה זה, הבסיס הבטוח של הילדים הוא הבית שבו נמצאת האם, שם חיי השגרה שלהם וסביבתם החברתית המוכרת, בעוד שעם האב מדובר בעיקר על בילויים, פנאי, טיולים. לעניין זמני השהות; לאב ניתנה הזדמנות פז לפעול במסגרת של אחריות הורית משותפת וכמעט שוויונית משך תקופה ממושכת של מעל שנה וחצי. הדבר לא הסתייע ולא בגלל שהאם חיבלה בכך, כטענתו, אלא כיוון שהאב הוכיח שאינו מסוגל או רוצה באמת לקיים ולממש אחריות הורית שוויונית הכוללת גם זמני שהות מורחבים, קבועים ושוויוניים או דומים בהיקפם. לפיכך, בנסיבות אלה, טובת הילדים מצדיקה קביעת זמני שהות ברורים תוך הימנעות שיפוטית מכוונת מתיוג או הכתרה של הורה אחד כעדיף בהורותו או "משמורתו" על פני האחר, עם זאת, ביתה של האם ייחשב ל"בית עיקרי" לצרכי התחשבות בפסיקת המזונות לרבות בצרכים תלויי שהות כגון (כלכלה והחזקת מדור).
ביטול מזונות קטינה שנקבעו בהסכם גירושין עקב היעדר קשר
תלה"מ 55069-12-20 כ. נ' כ. (ניתן ביום 13.3.22 מפי כב' השופט א. שני)
תביעת אב לבטל חיובו במזונות בתו, שנקבעו בהסכם גירושין בסך 3,000 ₪, בשל "העדר קשר" בין הבת לבין האב זה שנים, גם ביוזמת האם גם ביוזמת הבת. במשך השנים בהן התנהלו הליכים בין הצדדים, קבע ביהמ"ש זה מכבר כי לא רק שהאם היא הורה מנכר ולא הועילו כל המאמצים והקביעות לעניין זה חלוטות הן – אלא שאין עוד כל תקווה ותוחלת לחידוש הקשר בין הבת לבין האב. לצורך העניין, האב אינו אלא מקור כספי בעיני האם והילדים, ולדמותו כאב, אין שום מקום (זולת לרעה) בחיי ילדיו ובכללם הקטינה. במצב המצער בו כלו כל הקיצין גם התקוות לחידוש הקשר, נפתחות בפני ההורה הנפגע שתי אפשרויות מקבילות והוא יכול לנקוט בשתיהן: האחת, כגון הליך זה, היא עתירה להפחתת או להפסקת החיוב במזונות, האחרת היא תובענה נזיקית ו/או חוזית לפיצוי בשל הנזק שנגרם.